|
 לפעמים התקווה, היא הדבר היחיד שיש לה..
אם היא תאבד אותה, היא תאבד הכל. |
ילידת '86
היא ילדה ממוצעת שאוהבת לחיות
היא עברה הרבה, ומספיק כדי לדעת איך
ובתכלס, זה כל מה שהיא רוצה...
בעיניי חברות שלה
היא אדם חזק רגשית
בלתי שבירה
כל כך הרבה ביטחון...
לאו דווקא ביטחון עצמי,
אבל ביטחון.
כאן היא לא צריכה להיות חזקה בשביל מישהו.
כאן זאת לא היא באמת, כאן מותר.
פה, בבמה,
היא נותנת לעצמה
להישבר
לפתוח
לקרוס
להתמוטט
לשפוך
היא כותבת רק כשהיא במצב רגשי סוער, לטוב או לרע.
לכן היא יותר שופכת את הלב מאשר "יוצרת".
ולכן, לא תמיד זה יהיה יפה בעינכם
אבל זה יפה בעיניה, כי זה אמיתי, וכי זה שלה.
המצב רוח שלה לא תלוי באף אחד,
אף אחד בעולם לא ייקבע לה מה להרגיש,
היא לא תתן לשום דבר להשפיע על הרגשות שלה
מלבד למוזיקה שלה.
כשהיא רוצה לברוח מהכל, היא תברח למועדון.
כשהיא רוצה לבכות, היא תסתגר בחדר עם שירים עצובים
כשהיא שמחה, היא תקפוץ לקצב הדאנס.
Music is her destiny...
והפעם בפינתנו-
SWEET SIXTEEN
shell we?
|
בלי שמש... אין אור... את קולטת? את השמש שלי, השמש היחידה
בחיים שלי! אני אור הרי, ככה קראת לי כי הבאתי לך אור
לחיים,אבל בעצם, את הבאת לי אור, כשנולדתי. והבאת לי עוד אור
שראיתי אותך בפעם הראשונה, יותר אור מזה אין! אמא אל תקחי לי
את האור הזה... אני מתחננת!!!
|
נשארתי שם ורק חיבקתי אותו. היה לו פרצוף כועס, אז פרצוף עצוב
ואז פרצוף מחייך חיוך עצוב כזה, החיוך שלי. תמיד כשהיה לו חיוך
עצוב, אמרתי לו שזה החיוך שלי.
"החיוך שלי..." חייכתי אליו בחזרה. הוא חיבק אותי חזק-חזק, כמו
שרק הוא יודע לחבק.
|
באזכרה האחרונה, הרגשתי אווירה אחרת.
ואבא משך אותי אליו לחיבוק, ורציתי להרים את הראש אבל התחרטתי.
|
..מצאה קיר חשוף ומזמין, וציירה עליו את שמו. בענק. ואז צלצלה
אליו, הדריכה אותו אל אותו מקום, וכשהוא הגיע, היה מודהם,
התלהב, השתגע. הוא התקרב אליה, ושאל.. "ניקול?" והיא הושיטה
אליו את ידה. -"לשעבר ניקול טיילור, מאז שעברתי לארץ, לכפר
סבא, שמי הוא לירון קורן.
|
אחותי, הגדולה, ענקית! היא הבן אדם הכי עצמאי בעולם.
הוא, גדול ממנה ב6 שנים, וכל כך כל כך קטן לידה...
והוא לא סבל את זה.
קראו לו שחר.
|
וגם אם אנחנו יושבות,
ולא אומרות מילה
את מצילה אותי מעצמי.
העיינים שלך מלאות
בילדות ובתמימות ובטוב
אני לא יודעת עד כמה את מפנימה את מה שאני כותבת כאן
U MEAN THE WORLD TO ME
|
תסיטי את מסך הווילון הגדול
תראי הכל בורוד... וכחול....
לא הצגה אך גם לא מציאות
תיצרי אשלייה, תראי התגשמות.
|
בשבילך זו הפעם הראשונה,
בשבילו זה ביתוק של עוד בתולה...
|
וכששפתיה נגעו בשלי, עצר העולם מלכת
לא רציתי לעזוב או לתת לה ללכת
הייתי מנשקת כל פיסת קסם בגופה
אתלוש ריס מעיניי ואחכה לכוכב שייפול
רק כדי לבקש לי אותה
|
אווויר, יודעים שהוא קיים, יודעים שהוא שם. מודעים אליו, אבל
לוקחים אותו כמובן מאליו. עד שהוא חסר, עד שהוא נגמר. אז,
מגלים כמה הוא חיוני, כמה צריך אותו, כמה הוא חשוב לנו.
ונחנקים. פיזית, מנטלית, ונפשית. אי אפשר לנשום. פתאום אין
אוויר. אני, יודעת את זה יותר
|
האם אוכל אי פעם לאהוב שוב?
|
אני שקועה עמוק בחוסר הבנה
מתהלכת בחוסר וודאות
הולכת במקום
לאן?
|
אתה תתמכר אליה. למראה, להליכה, לדיבור, לעיניים, לשפתיים,תרצה
לדעת כל סנטימטר בגופה... לטעום כל רגע שאתה איתה, לנשום את
החיים שלה, לעולם לא תרצה ללכת ממנה, כי לא תרצה להרגיש את
הגעגוע... לא תרצה שאף אחד בעולם יראה אותך, כי תדע שאף אחד
מהם לא יבין מה באמת א
|
הצד השני שונא את הצד הטוב שלי. לדעתו, הצד הטוב שלי הוא לוזר.
הצד הטוב שלי לא אוהב שקרים, אני אגלה לכם סוד.. הוא קצת מדחיק
את העובדה שהם קיימים, הוא מתנהג כאילו הוא לא יודע. הוא לא
מאמין לצד השני שלי. הוא מאמין שנשאר טוב טהור בעולם, והוא
ימצא אותו.
|
אף פעם לא חגגתי חודש,
בטח לא שנה,
אפילו לא שבוע..
אף פעם לא בכו לי
רק כי הרגישו געגוע
|
התמונות האלו.. התמונות היפות שיש בראש ...
רגעים קטנים כאלה, שתמיד ייחלתי לעצמי לנצור, הכל נהפך
לזיכרונות..
בלעדייך...! אתה לא פה... אתה כבר לא חלק מהחיים שלי יותר...
עברתי הלאה.
|
למה זה לא יכול להתפרש כקבלה עצמית, שלמות, אופוריה.
פאקינג נירוונה.
רואים רחוק רואים שקוף
אתם לא אטומים, אתם רואים אטום.
|
אני מרגישה בלתי נראית, שאני לבד בכל העולם כולו, ושאם אני לא
אתפוצץ על העולם הוא יתפוצץ עליי, הוא כבר מאיים...
|
אם היית אומר את זה בהתחלה הייתי נבהלת, אבל התקשרתי אליך
מסיבה אחת באותו יום. כי כשדיברת איתי בפעם השנייה כשישבת בבר,
הסתכלת לי בעיניים. והיו לך עיניים של מישהו שהוא מנטלית בוגר,
אבל לא איבד את הילד שבו, ואת הדרך לארץ לעולם לא. ולשם רציתי
לברוח איתך
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
הטורף קילף
טרפו,
הקלפן טרף
קלפיו,
ואני טרפתי
נפשי
לדעת.
הקלפן שם נפשו
בכפו,
הטורף נותר
בגפו. |
|
