|
"מי את?"
אני פוקחת עיניים. ילדה קטנה עומדת מולי, מתולתלת.
נועצת בי עיני עגל.
אני מתרוממת.
"מי את?" היא חוזרת ושואלת בקול השובב שלה.
"אני?" אני מסתכלת סביבי.
"אני נטע." אמרתי לה.
|
עכשיו כשאת כאן,
נופלת מהמדף אל השטיח
נזרקת ופוגעת.
באה והולכת.
עכשיו את כבר לא מנצנצת.
|
יצרתי מאורות, בשלהבות הגפרורים המעושנים,
וזכרתי לרגעים אחדים, מתוך משקה אווילי.
וכמו הלהבה הרגשתי יותר, והרגשתי פחות
אך אף פעם לא, לא הרגשתי.
|
ניפגש בעולם אחר
בו הפרחים יפרחו
ואני ואתה נישמר
ניפגש בעולם אחר
|
משרטטת עיגולים עקומים.
באמצע זו אני, אך אין לי איקס ואין לי למה.
אני רוקדת במעגל.
לא במרובע,
לא משולש
מעגל רגיל, שלא למדתי כלל,
אך את בסיסו זיהיתי
|
לקפל את הכנפיים שנפרשו כל כך יפה,
להתחיל מחדש.
מהרגע בו התחלתי לקפוץ,
לחזור אחורה ולתהות בכלל,
האם זאת התהום שאליה רציתי להגיע?
|
חלול כמו
הראש שהולך לאיבוד בין אלפי
מחשבות חלולות כואבות
|
|
|
