|
שמרתי את התמונה שלך
אולי אתגעגע
למי שהיית
ולמי שהיינו
אולי אתגעגע למה שיכולנו להיות
|
ואיך תמיד רציתי לברוח
לברוח מהכל
ולהישאר בבועה של עצמי
לא חשבתי שיבוא יום
שאוכל לעשות הכל
בלי לחשוב יותר מדי
|
רציתי ללחוש לך שאתה האחד
רציתי להראות לך את כאבי
רציתי להגיד לך זאת אהבתי
|
וכל פעם כשאני מנסה לשכוח
אני עוצמת עיניים מקווה שאולי הפעם זה יעזור
אולי הפעם זה יצליח
אבל אז אני נזכרת בעינייך מביטות בי
|
והנה-
עוד יום עבר
וזה לא נגמר
|
ושוב דקירת פרידה
פוצעת אלפי אנשים פגועים
ובינהם אני האוהבת
ושוב אני הכואבת
יושבת על החוף
מביטה לשמיים ושואלת
למה דווקא עכשיו?
|
תמיד אמרו שמחר יהיה יותר טוב
יהיה יום חדש
שם לא יהיו פחדים, לא יהיו דמעות
אבל בינתיים כל יום הוא המחר של עצמו
ועדיין ממשיכים כאילו כלום לא קרה
|
והוא שואל
איך את לא רואה
שכל עולמו סובב סביבך
|
הוא לא יראה אותה שוב
היא נעלמה אל תוך החושך
האור שבעינייה, הבוהק שבשפתייה
היא כבר רחוקה
|
ללא אוויר
בלי תחושה
אני נודדת
אל עתיד מהול בעבר
הפחד מהלא נודע
|
|
|
שמתם לב
ששבלולים תמיד
הולכים לאנשהו?
איזה חייה
היפראקטיבית
אודיסאוס מורד
במוסכמות |
|
