|
if travel is searching
and home what's been found
I'm not stopping
I'm going hunting I'm the hunter
I'll bring back the goods
but I don't know when
Bjork
אני, רוח מדברית שורפת
הצטננתי ולבשתי דמות
היכן השמש שתתיך אותי עד אין זהות;
או הברק שינפץ אותי!
ראה עכשיו: ראש ספינקס עשוי אבן
ניבט בזעף עד לרקיע השביעי
שהאמנתי בכח היקוד שבי
אלזה לסקר שילר
כשאני חושבת עליך
מחשבותי הן נהר רחב
של שפעה זהובה, כבדה וזורמת
של געגועים וכמיהות
של ציפיה
|
לקראת מותך
נשימותיך, הקצובות תמיד
הלכו ופחתו בסידרה חשבונית יורדת
|
לוקחת סכין
נועצת
באכזריות
אוהבת
בוכה עליה
|
יצאת מרחמי כמו מים היוצאים מסלע
ללא מקור, אך מתוך אמונה
לאחר שנות נדודים
אני מדבר
|
אני הווה אותי
אני אני או אולי
|
כנפיו אדירות המוטה משסעות
מוציאות ממני ים אדום וסירות שקופות
אני עונה בשיר
|
כמו נחש שמזדחל לאיטו
רואה אותו
מתקרב
|
קליפות שבורות
חודים פונים למים הגדולים
|
בשנתי אתה שומר עלי
בלהט חרב מתהפכת
כנפיך מרפרפות על פני
מגרשות רוחות רעות
|
ינשוף על נייר אורז לבן
מטה את ראשו קמעה
כדי לבחון נקי יותר
את המסגרת אליה נקלע
|
שיהיו למכונות אצבעותיך
פותחות את גרוני החם
וורידים לכדי פרחי שמש
|
המיטה שלי
בה ריחפתי על פני ילדותי המוקדמת,
נוגעת בקרקע רק לצורך נחיתות אונס
בחריקת סדינים
|
חומת בטון בצבע אפור עכור
מאחרי הבית
כמו שחור ולבן
|
לאהוב כמו לגלות שהיום הראשון של
האביב וקמת מוקדם
|
לכתוב על אנשים מתים
כמו לפרוץ למסיבה אליה לא הוזמנת ולומר
|
לשמוע אותי מתוך אחר
כמו לקרוע את התנך
|
פוקחת את עיני
לאחר מאבק עיקש בכח הכבידה
|
הן נמשכות זו לזו
המילים
המרחק הולך וקטן
|
בוקר
העיניים נפקחות מעצמן
סקרניות
|
ארבע מאות חמישים ושישה
תינוקות מתים
|
נער פלסטיני יושב על גג הלול
גופיה ומכנסי עבודה בלויים לגופו
|
רצה הביתה
והיא אומרת
"אל תגעי בשום דבר יש לך ידיים של רוצחת"
|
גרגרי חול אינם מרווים אותי עוד
גם לא אור שמש
אפילו הרוח מזמן הפסיקה למלא חסרים
|
נשימת אבי כמו דוב היתה
יוצאת ממאורתה אל החוץ
|
כשהלכת
אני הייתי סולווג
ואתה היית פר
|
אז מה יש לנו
את
ואני
ואני מפחדת אולי
|
אני
טיפת הנסיך רופרט
אנושית
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
