|
אתה מפורר אנשים
כמו חול שאתה אוחז בידיים
|
ושום דבר בעולם אין לו נצח
רק הרגש הגוסס מסרב להיכבר
|
על מזרון אדום כאב שוכב
תיקתוק שעון מגביר את פעימות הלב
|
אנשים
המון אנשים
המון...
ובעצם כלום
|
עוד סם בחיים
רק גורם לנו להיות יותר סטלנים
ועצובים...
|
והצללים בלילה הם דמעות
גם אמא מנסה לברוח מהצרות
והיא בוכה כשראית.
|
זה לא הבית שלך וזאת לא המשפחה
זה סתם רחוב שאפילו לא גדלת בו
|
והירח בלע את הלשון
כאב אילם הלך לו לישון
|
עוד כמה צעדים אתה כאן
עוד כמה רגעים.
לנשוף בי בעת שינה
להביט בי כפצועה
והנה אתה בא.
|
זה די מתסכל להבין
שפיטר פן אפילו לא חלום
|
קיר של אור חוסם
מסך שחור על הרגש נופל
הבעת צבעים נעצרת
|
איך זה יכול להיות
שבן אדם יכול למות שוב.
להרגיש את הסוף בפעם השנייה
|
גם ציפורי החופש
השאירו לבד את גוזלם
טפטוף זיכרונות זורם
כובש את האדמה
|
אני שונאת ת'אהבה
אומרים שהגבול ביניהם דק
אצלי הוא נקרע
|
אור חזק מציף אותי
החזה שלך עולה ויורד
אתה ישן לצד גופי
וזה לא גורם לך לפחד
|
היא מביטה בך מבוהלת
כחתול סומר
יושבת שם
אף אחד כבר לא זוכר
|
את עוצרת בתחנת דלק מתפוררת
"סליחה כמה הסיגריות"? את שואלת.
|
היית שם תמיד בשבילי, חבר אמיתי.
כשבכיתי, לא אמרת מילה
פשוט אגרת בשבילי את הזרם.
|
את באמת מרגישה,
למרות שכולם קוראים למחלה
תקופה.
|
אי אפשר לחיות עם סדק
עם קרע שלא מתאחה עם הזמן
זה לא אפשרי לישון עם בטון
נשען על החזה ולא מרפה לעולם (רגש נרדם)
|
הכל עניין של זמן,
רק הזמן לישכוח הוא נצח....
|
לשבת שוב מול זה, זה מצמרר אותי,
לחזור לכאב שמתגלגל על האותיות.
אבל רק כך אני יודעת שאתה מקשיב,
רק כך אוכל לגעת בך.
|
הזין שלו כבר עומד, אך הוא נעצר לרגע, לא מבין.
|
נעצרתי לרגע, הלכתי למגירה שם היו התמונות שנשארו לי ושמיהרתי
אז להסתיר במקום הכי עמוק בתבל, ופשוט הבטתי בהן בפעם הראשונה
אחרי הפרידה ובכיתי, כי רציתי לבכות, להוציא הכל, להקיא את כל
הדמעות בפעם האחרונה שלא ישאר לי עוד מה לבכות.
|
|
|
השאלה החשובה
ביותר שאפשר
לשאול:
איך יודעים מהו
מספר האנשים
הגבוה ביותר
שיכול להיכנס
למעלית? |
|
