|
ואז היא נזכרת במשהו וגוררת בשיא המהירות כיסא לעבר הארון,
עולה עליו ופותחת את המגירות העליונות, מוציאה משם שני אלבומי
תמונות עבים ומתיישבת איתם על הרצפה. מתחילה לדפדף בהם
בחולניות ממש, והדמעות בכל זאת לא יוצאות, חונקות אותה, צורבות
בגרון ובזוויות העיניים ו
|
היא לבשה את המעיל האדום מנסה להפסיק לרעוד, הצטנפה בו, כאילו
ניסתה להיעלם ומשכה בידית הדלת הכבדה. עיני כל הנוכחים היו
תלויים בה, כאילו אם תצא משהו נורא עלול לקרות, אבל היא ידעה
שהם בעצם משתוקקים שתעזוב, שתפסיק להפריע להם בנוכחותה המביכה.
|
|
|
ותיכף תתפרצנה
דמעות
גם מתוך הוריד
שעל זרועי
מאצ'ו רגיש חוטא
בכתיבה
|
|
