|
היום אנחנו ביחד במכונית הזו. היא קטנה, כתומה, יש לה סטיקר
מאחורה של "העם עם הגולן" שלא הצלחנו בשום אופן לקלף. יש לה
הילוכים. לוקח זמן לחזור ולעשות דברים שלא עשית מזמן, אבל כבר
התרגלתי. בהתחלה פטפטנו קצת. אחר-כך עברנו לשמוע רדיו.
|
היום הוא יושב מולי. אנחנו בבית קפה מלא ודחוס בריח של מגפיים
עם בוץ ומטריות רטובות. כולם צוחקים. הרעש מוציא אותי מדעתי.
הוא מסתכל עלי ולא ממצמץ. אני לא יכולה יותר, העיניים שלי
נשרפות. אני מוצאת מולי מאפרה. השבח לאל שהמציא מאפרות.
|
לו רק יכולתי להפוך אותנו לסיפור
לפרום את עלילת חיינו
לפזר את החתיכות כמו חלקי פאזל ענק
על השטיח, ולהרכיב.
|
|
|
הזמן עשה את שלו
- הזמן יכול
ללכת. |
|
