|
נבות, בן קיבוץ משמר העמק ותוצר של מערכת החינוך
הקיבוצית הנוקשה לא יודע לדבר על רגש ולכן את כל מה
שמצטבר בלב הוא שופך על הדף, כותב תמיד אל מישהי
לרוב בלי שהיא יודעת. מקווה לנצח להשתפר ולאהוב ועד
אז מחפש רק קצת שקט
אנחנו נכנסים לבית קפה קטן, מלצרית אחת מראה לנו את הדרך אל
שולחן, אני מושך מעט את הכסא שלך ואת מתיישבת ואני מתיישב
מול...
|
עוד חג אהבה אחד לבד, הוא חשב לעצמו. הוא ישב על הספה שלו
בדירה שלו בקומה ה-20 של גורד שחקים ניו-יורקי
|
היא נותנת מבט קצר במסך לראות תוצאה, היא יודעת שאם ננצח- אני
אבוא לחגוג, ואם נפסיד- אני אבוא לשכוח.
|
אז החלטתי לראות לאן היא נודדת, כיביתי את האורות, נכנסתי
למיטה והתרכזתי מאוד, ואז הרגשתי אותה מתקרבת כמעט יורדת עלי
ובאותה מהירות הרגשתי בה נודדת
|
לא יודע למה אבל קניתי ממנו אחד, לא יודע למה, אני לא מאמין
באלוהים אבל אמרתי לעצמי, מה כבר יש להפסיד אם יש אלוהים צברת
נקודה, עם אין עזרת לאיש אחר
|
ימים שקטים
לילות של חורף
את ישנה שוב ברחוב
השלג לא
הפסיק לרדת
וכבר מזמן אחרי חצות
|
ואולי זה הלילה שבו נתאהב
ונביט בעניים ונתווה חלומות
|
וזה כואב טיפה יותר
אולי טיפה אחרת
תמיד תהיי בזוג, כך לפחות חשבת
וזה כואב כל יום יותר
כי חשבת שאת בוחרת
ועכשיו את לא יודעת אם באמת בחרת
|
אני נוסע אל הירח
שלוש בלילה כביש החוף
אחרי זכרון כך ימינה
ותמשיך שם עד הסוף
|
שוב בכית אתמול בלילה
כשגילית שאת לבד
והמיטה פתאום גדולה עלייך
והעולם כל כך אכזר
|
כותב מילים בלי מטרה
עוד שיר של אהבה.
|
ומה טעם אכתוב עוד מילה
ומה טעם אחצוב ממכרות ריגשותיי
|
הכאב עוד חותך בי כתער
הדם מסרב עוד לזרום
|
הרים רחוקים
מנסים למכור לנו עצב
אל תטעי אחריהם
בשדות של יאוש מתוקים
|
על כיסא, מול פסנתר
ועצים בשלכת
כוכבים שנופלים בלי כוונה
שני תווים בלי סולם
ואמרת שאת הולכת
ואני נשארתי לבד
לכתוב מנגינה
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
