|
היא חיה את חייה בסערה, כמו פרפר שזה עתה נפטר
מתלבושת הגולם, שזמנו קצוב, מדלגת מפרח לפרח ומתענגת
על הצוף. שמש חמימה חודרת לעצמות, ואלוהים מחייך
חיוך רחב.. היא מחייכת בחזרה, פרפר.
עשרות גברים עוברים בתוכך
כל לילה
|
עופי בוחבוליטה, לאן שתישא אותך הרוח
פרשי כנפיים ועופי
לפני שאזיקים יכבלו את ידיך
|
ואז מחפשת, בנשימה קטועה
לחזור לחיים.
|
היא הושיטה את ידה הקטנה
וניסתה לגעת בקרנו,
אך הוא היה רחוק מדי,
|
והחזה נפרץ
והכאב צורח
לעזאזל,
|
אין לך מה לשיר יותר.
הדמעות זולגות,
הטירוף מתפרץ.
|
עכשיו אני מחכה למוות.
עכשיו אני מחכה למוות שיבוא.
|
שברי זיכרונות צפים ועולים,
אדם אובד בנבכי נשמתו
וכדרך אגב, עולה בו רגש של כמיהה
|
|
|
הרצפה שלך היא
התקרה של מישהו
אחר |
|
