|
אי שם בערבות הנגב חיה, בועטת ומנסה ליצור. אחרי
שראתה הרבה עולם, כברירת מחדל שבה לקיבוץ בו גדלה.
במבט על הילדות שלא מזמן נגמרה מנסה ליצור יצרה
חדשה.
ובתחושות שלי הכל רדוד
הכל כזה בסדר
במקום אחר מחפשת מקלט
לא כאן בתוך החדר
|
נעולה נשמתי בבועה של זכוכית
מוגנת מכאבים ותחושות
אנסה למצוא מפלטה החוצה
אך ידיי הן כבולות ועייני יבשות
|
בוא אליי כאב יקר
עכשיו זה טוב
בוא כי קר
אין לי תחושה
|
חתיכות שלי מפוזרות על המיטה
פירקתי את עצמי לגורמים
השלתי את העור
קילפתי את הקליפה
ניסיתי לראות מה יש עוד בפנים
|
קשה לי להאמין עברו כבר שנים
ואתמול שוב חלמתי עליך
היינו שם תמימים וקטנים
ועכשיו אני חייה בלעדיך
|
יש לי איתו יחסים סדיסטים
יש לי איתו יחסים מזוכיסטים
כשהוא נכנס לי לגוף
הוא הורס לי בפנים
יש לי איתו יחסים משונים
|
אחרי הסערה דבר ראשון
לעצום את העיניים ולישון
לתת לכאב להשתלט
קצת יותר מאחר, לא כעת.
|
|
|
זה עולם קטן
מאד, כי אלוהים
התיישב עליו
חזק.
חוזר בתשובה
לשאלה של
התשובה. |
|
