|
 38778516
- "אם רק הייתי יכול להגיע לשמה..."
- "אז?"
- "אז לא הייתי כאן.."
- "ו..?"
- "מה 'ו..?' ? תראה איזה יפה זה נראה.. נעים.. קליל
כזה.."
- "ועל מה היית תוהה אם היית שמה..?"
- "כנראה על מה הלאה.."
- "ועכשיו על מה אתה תוהה? לא על מה הלאה?"
- "עכשיו אני חרד מה הלאה..."
- "אז רגע אחד לפני שהכל נראה גדול ועצום, הסתכל
סביב,
ותבין אוליי שהכל זה בעצם - לא כלום."
הנווד
האמת היא שכל היום הזה התחיל מוזר. הייתה לי מלכתחילה הרגשה...
איך נאמר את זה? מקולקלת. כן. היום הזה, מהרגע שבו פתחתי את
העיניים, בהחלט ניתן להגדיר אותו כמקולקל. במידה רבה אפילו.
כשאני חושב על זה, כל השבוע הזה התחיל בצורה מקולקלת.
|
זה תמיד ליד,
וזה לא בדיוק שם
ולפעמים, נדמה שכמעט
|
אכול ושתה, מחר נמות
תחום ובטוח בין תחומי השפיות
שוב פרוד, טרוד במחשבות
כיצד יכול זה להיות
|
"אוליי זה לא מספיק
אוליי זה קצת יותר מדיי
בחיי שלא רציתי
בחיי.
|
אמרתי לך שאת יפה,
וגם שאלתי אם אוליי היית רוצה
לצאת לאיזו פגישה, חצי-פגישה.
|
זה לא משנה,
הכל רגעי, סתמי, לא שם
|
כמעט אף פעם רק בערך
קצת טיפה הרבה יותר
|
שוב עמוק אל תוך הלילה
משחק במחבואים
ועכשיו
אני הוא העומד
|
הלוואי וידעתי מה זה בכלל
אם זה רע או אם טוב
ואיך זה מרגיש, להיות בלי לחשוב
ופשוט לאהוב. פשוט לאהוב.
|
ואיתך
קרוב אני לנצח
אז אל תהיי במתח
הירגעי ואז נחלום
|
רק רציתי להגיד לך,
מלבד זה לא רציתי כלום.
אוליי טיפה להיות קרוב,
להרגיש, להתרגש.
|
|
|
אפילו בקרמבו,
הביסקוויט הוא
לא
תמיד
הסוף. |
|
