|
 אני ושבתאי השקד. שני מינים נדירים |
 336948953 ניצן ברגר
אין דברי חוכמה רק הבלים הבלים אשר ביניהם ניתן
למצוא ניצוץ קטן, ניצן, שדרכו יכול להתחיל פרח קטן
של אמת.
מוקדש לניצן שלי
אנחנו מספרים שהוא שוטר שיצא לפנסיה מוקדמת למרות שהוא רק בין
ארבעים ומשהו ושומרים את הסיפור המטומטם של המשטרה לעצמנו.
יש ילדים שנולדים במחשבה שאבא שלהם יכול לעשות הכל ולאט לאט
מתאכזבים שהוא לא יכול, ויש אותי שעם השנים לאט לאט אני מגלה
שאבא שלי יכול לעשות
|
אז אני פה מדמם למוות על רצפת הבית שלי, אדום זה צבע יפה,
כל כך אמיתי.
אבל אני רוצה לספר לכם מה קרה קודם...
|
הוא נפל,
ולא נתתי לו לגרור אותי אבל גם לא הצלתי אותו.
הנחתי אותו בצד, חיכיתי עד שהוא יקום בעצמו.
|
היא אמרה לי אל תלך!
אבל הלכתי, בין הצעדים שלי שמעתי את תחינתה בדממה וחשבתי
לעצמי:"הפעם לא! הפעם אני אמשיך ללכת בלי לעצור". לא הסתכלתי
אחורה, אבל גם בלי להסתכל ידעתי את ההבעה על הפנים שלה...
כאילו נעלבת אבל בעצם מחכה עד שאני אשבר.
|
מחר היא נוסעת, ובטח כבר לא אראה אותה.
|
אני רק רוצה שישימו לב ומדי פעם יזכירו לי שאני בסדר.
|
זוהר, אני מצטערת, אני מצטערת שלא באתי להגיד לך שלום. אני לא
הצלחתי לראות אותך מסוממת מהתרופות, לדעת שזה הסוף...
אין תקווה יותר. אני מתגעגעת, עברו רק כמה ימים, הרגשה של שנה.
|
רוב מי שיקרא את זה לא יבין את רוב המשמעות, קורס מד"צים
ברוש...
אבל כשמצאתי את המכתב הזה הרגשתי צורך רב לרשום אותו
אז זה כאן
|
נראה לי שהדרך היחידה לשפוט את הכתיבה של משהו, היא לקבל את
הביקורת העצמית שלו.
|
בתהום היאוש
לא נותר לי דבר
לא ארגיש לא אחוש
כל דבר מיותר
|
כל עוד ביום תחכה לו
הוא יבוא אליה בליל
אך כאשר היא אותו תעזוב
הוא אותה בשנתה יקלל
|
גם אני ראיתי איש הולך בצד הכביש וכמה רגעים אחרי זה מת
אבל לא באמת
טוב זה היה תן
או חתול קטן
|
עד שלמדתי לדבר
לא נותר לי דבר לומר
לא נותר לי דבר אחר
הכל כבר עבר
|
אולי עצוב בגלל שלא רואים
שמחוץ לכלוב שמח
אולי עצוב כי לא קולטים
שעל הדלת יש מפתח
|
שלום וברוכים הבאים לקרקס הנפלא של ניצן
יש לנו קוסם, אישה עם פילים ואפילו אפילו ליצן
בחיים שלכם לא ראיתם כזה הדבר
אז קנו כרטיסים במהירות לפני שיהיה מאוחר
|
I don't know where I'm going to
I don't know if it's good
I don't know what I need to do
I don't know if I should
|
someone told me
you can't trust a foolish man
but all of us are foolish
so what can I do?
|
גם אני הייתי שמחה מאושרת
חשבתי שככה אני מסודרת
שום דבר לא יעצור את שמחתי
אך במה שלא ציפיתי טעיתי
|
לכי ילדה אהובה לכי מכאן
עופי רחוק למחוז לא מובן
אמא אומרת תפסיקי לבכות
|
כשאיש אחד שקט
ומפסיק פתאום להיות
בזכרונם של אהוביו
הוא ימשיך תמיד לחיות
|
מוקדש לידידה שלי שבטח כבר די שונאת אותי
|
כנראה סתם מתחשק לי שאנשים יסתכלו על החתיכה שלי בחיים שלהם
ויגידו: "ואו זאת הייתה בחורה לתפארת, מעניין מה קרה לה?"
|
כי הם קמים ישנים
הולכים לישון ישנים
ורק בלילה הם מתעוררים
לתוך חלום
|
מה? זה קורה גם אצל אחרים?
אתם חברות אנשים כל כך אטומים
היי, תראו יש מסביבכם בועה נחמדה
אני ניפצתי את שלי, לכם עוד יש עבודה
|
בואי ילדה קטנה שלי
נפליג אל השמים אל החלל
בואי ילדה קטנה איתי
אם אפשר, תראי זה קל
|
בואי קרן
קרן אור
מסתתרת
בין השחור
|
ערב יום השואה, גשם של זיכרון יורד
|
דמעות של כעס דמעות של עצב
מתערבבות להן בקצב
מחול טבעי אך לא רגוע
מחול איטי אך לא קבוע
|
יש להם יכולת לאהוב
לכולם
בין הסמים והלכוהול
הם באמת אוהבים.
|
מהחלון קרן אור קטנה, קרן אור קטנה של בוקר
מנסה להתקרב לתת לך טיפה של אור
מנסה להתחבא מתחת למיטה, מתחת למיטה בפני הבוקר
מחזיק את השמיכה מכסה את הפנים מסתתר בפני האור
|
השמש עוד תבוא היא תופיע
כי זה מה שהיא עושה
גם ביום גשם כשענן יפריע
תמיד ישנה ההרגשה
|
היה זה חורף סגריר
והיה קשה לראות
לא רק הגם הסתיר
|
הייתי מגדירה פעם יופי כמה נראה, מרגיש, ועושה לי טוב
היום אני חושבת שיופי... זה סתם קביעה חברתית
|
לאף אחד אין מושג מה עובר עלי
ואני לא כל כך רוצה שיתעניינו.
כולם מרוכזים בעצמם כל כך,
לא שאני לא, ואולי יותר מכולם.
אולי חסמתי את הדרך אלי,
אבל כבר לא אכפת לי.
|
לפני שתשים לב הכל יעלם בתוך חור גדול של כלום
כמו כל הסיפורים שלך שנגמרים בסוף רק בטמטום
אחרי זה אתה מאשים את העולם שהוא כל כך אטום
בראיה שלך הכל עקום
|
אני לכוד, לכוד כאן
אני לכוד, לכוד מזמן
בשקט ובחשכה
לבד
|
בגלל שהתעלנו על כל היצורים בביצה הקטנה שלנו החלטנו שאנחנו
אדוני העולם היקום
אני חושבת שאולי הבסנו כמעת את כל יצורי הביצה ונהרוג את כולם
נבין שאנחנו היינו הכי חלשים מכולם
|
לפני שזה נגמר
קצת מיותר
לפני שהכל ניתק
חבק אותי חזק
|
אתה מתרחק
הכל מתפרק
ומה כבר נותר?
רגע אישי
|
מילארדים טועים ואני בניהם
מנסה למצוא מקום להשתלב
|
הלוואי שמשהו ישמע אותי נסדקת
שלא יתן לי להישבר
שיראה שאני שוב מנותקת
ואת הכבל לחשמל שוב יחבר
|
עכשיו אני, עכשיו אני אשתוק.
אתמזג עם הצללים שבחושך
אהפוך לצל בעצמי
אהפוך לצל של עצמי
|
הרם את ראשך
עצור והרח את ריח השושנים
צא לשבילים
הטה את ראשך
|
לא לא יודע מה לעשות
אני לא מצליח לחשוב בכלל על אחרות
היא יושבת לה נהנית מהחיים
אבל אני שוכב לי על הגב ואוכל סרטים
|
היא הייתה מאושרת ויצאה לטייל
לו רק היא ידעה מי מחכה לה בצל
הוא גרר אותה לסמטה אפלה
|
אף אחד לא מקשיב כאן בכלל
אף אחד לא אומר
אף אחד לא משיב לעניין
מגלגל לאחר
|
פעם היית משהו בשבילי
היום היחס הוא רק שלילי
היית אמור להיות בשבילי חבר
אבל איפה היית כשהייתי במשבר?
|
תפקח עיניים אבל אל תסתכל
כי בעולמנו זה די מתסכל
לראות שאנשים שבורים
הולכים לאן?
|
אתה לא בוחר את הגדולה - היא בוחרת בך,
ולצערי אני מרגישה אותה בוחרת בי בכל פעם
כל עצם בגוף שלי אומרת לי שלזה נועדתי
אבל כל היגיון פנימי שלי לא רוצה בכך ובצדק!
|
ואולי עכשיו גוש הדמעות בגרון וגוש הקרח המכאיב בלב יעלמו
וישאירו אותי חופשייה בגופי ובחיי.
|
אל תשימו לב אלי ברגע שהחושך ירד אני הופכת לחתול חוץ, החתולים
האלה שתופסים לך את העין ומסתלקים מיד, תוקעים בך מבט שגורם לך
שהם יעצרו ויתנו לך ללטף אותם אבל כשאסתלק אתם ככל לא תזכרו
אותי
|
בואו תראו אותי, אני הילדה השמחה תמיד, אני אכנס לכם עמוק לתוך
העצמות ואתם תישארו על הקליפה שלי. אני אהיה החברה הכי טובה
שלכם ואתם... אני באמת צריכה לענות על זה?!
|
שב! שם! בצד! ובשם האל תעשה את זה בשקט!
שרפת לי את כל הפיוזים! נמאס לי ממך!
אז ככה הבאתי אותך לכאן כדי שתבין - עכשיו אתה יוצא לי מהראש
בשקט ובלי סצינות! גם ככה עלית לי על העצבים !
|
זה קצת לא הגיוני, אבל בעצם הכל לא הגיוני בסיפור הזה ואני לא
יודע למה אני ממשיך לכתוב אותו.
|
מה את לא קולטת? אין דבר כזה אהבה אסורה! את מונעת אותי ואני
נמעת לי בשקט בשקט מנסה לבלוע את עצמי ולא לצרוח לך שאת
מטומטמת! ושאני רוצה אותך כמו שלא רציתי דבר בחיים שלי!
|
אני לא אוהבת אותך יותר!
בא לי לצעוק את זה עליך עד שסוף כל סוף יכנסו המילים שלי לראש
שלך- אני לא אוהבת אותך יותר!
|
אבל יש גם אתכם
אתם מעט אבל אתם כמו יהלומים בשבילי
מחזיקים אותי בחיים בכל הטירוף הזה שנקרא גיל ההתבגרות
|
אבל גיליתי משהו: אתה הכספית שלי, רוצה לדעת למה דווקא כספית?
כי כספית תשאר לך ביד אם תפתח אותה אבל אם תנסה לאחוז בה היא
תנזל. זה מעיד על משהו רע בך ועל משהו רע בי.
|
והבנתי משהו, אני לא התבגרתי, החכמתי מעט, אבל עדיין שישבנו
במגלצ'ה מתחת לשמי חצור (שאגב יש שם פחות כוכבים מראש פינה)
חשבתי על כמה מעט צריך בשביל לעשות אותי מאושרת. חיבוק טוב
נשיקה וסתם מישהו שיסתכל עלי כאילו אני הדבר הכי יפה בעולם.
|
היא הוטרדה מינית, אפילו יותר מזה היא נאנסה.
|
אני יודעת שאני בסדר, כי שדיברתי עם אחותי על זה היא אמרה שזה
נראה כאילו אני התבגרתי לפניה, כי היא אמרה שהיא התבגרה כל כך,
שהיא כבר לא ילדה בכלל, ואני אמרתי לה שחלק מההתבגרות היא
להכיר את הילד בפנים, להבין אותו ולחיות איתו.
|
בסופו של דבר כל אחד מאיתנו ימצא לו משהו חדש לנסות בו את כל
הציפיות שלנו מהעולם המחורבן הזה , וכשהוא לא יעמוד בזה אני
יודעת שאני אחשוב עליך.
|
בלילה טוב אחד, שני אנשים הבינו את כל החוכמה והלכו איש איש
לדרכו.
ועוד אמרו שבקיבוץ משעמם.
|
הכל מתפרק מסביבי
ואני כבר מרגישה שאני לא יכולה להכיל את כל זה,
כמו מישהו שמנפח בלון יותר מדי ומרגיש שניה לפני שהבלון
מתפוצץ.
|
זה שוב קורה לי, למה? אני לא מצליחה להחזיק מעמד.
אני חלשה, חלשה! אוף.
|
ואז יש אותך.. שמכיר אותי.
מכיר את כל הדברים האלה, ויודע שהם לא אני.
מכיר את כל המסכות, את כל התחבולות את הכל... ופשוט מקלף אותם
ממני. משאיר אותי ערומה לגמרי בגוף ברוח.
ואז מנשק אותי באוזן ושואל- "אז מה את רוצה לעשות?"
|
ארבע ביחד, ארבע לחוד
מסתכלים בעיניים והולכים לאיבוד
מניה דיפרסיה, דו קוטביות
סכיזופרניה וסתם אי שפיות
|
שלום, כנראה לא נפרדתי ממך כראוי ואני לא אוכל אף פעם.
קשה לי להיכנס לביתך בידיעה שאת לא שם, החיוך של חסר לי כל כך.
|
כשאפול? אפול
ומשהו יתפוס אותי
בלי לשאול
זה יקרה
|
אין לי כל חובה כלפיך יותר ואני יודעת את זה, אבל משהו במגע
שלך (שנגעת בי בטעות, או בכוונה, אני לא יודעת), שרף, כמו לבה
לוהטת של זכרונות כואבים, ואתה?
אתה תקוע באותה נקודה...
|
התעוררתי שוב מאותו הסיוט שרודף אותי כבר ארבעה חודשים
אני שם בדירה באילת והם כולם יושבים שם - הקומונה, המנהלת
והרכזת החברתית. אני כבר לא שומעת מה הם אומרים אני רק מרגישה
את התחושה הזאת.
|
את, את קצת טיפשה, גוררת אחרים לתוך החור שנפער בך.
מוסיפה אותו לאוסף
|
עוד מעט אני יהיה בת 16, וזה לא משמח אותי, גם לא מעציב, פשוט
כאילו זה לא נוגע לי, זאת מישהי אחרת לגמרי.
|
עכשיו משתפר, כבר הצלחתי להשלים עם חצי מהאנשים ולהשלים עם
העובדה שהחלק השני עדיין מתעלם, אבל עדיין, ככל שאני חושבת על
שני החברים שלי שפשוט לא מדברים איתי (גם כן חברים), זה עושה
דמעות בעיניים.
|
לשנות את כל האידאלים שלי רק בגלל שזה מה שהם מביאים לו, אני
מבינה את הצד שלהם אבל בקשה כזאת היא קצת מוגזמת.
|
ריקנות, זה מה שאופף אותי.
יש לי הכל, אבל אין לי כלום.
אז... כשהתחלתי אהבתי כל רגע,
הרגשתי על גג העולם.
|
היי, הרבה זמן לא כתבתי לך, אולי חיפשתי מה לומר או איך לומר
את זה, איך להחזיק בך עוד קצת. כל כך דאגתי שאני מאבדת אותך,
לא משנה מה שבעצם לא הבנתי,
זה לא שאני מאבדת אותך, זה שאתה מאבד את עצמך ואני סתם יושבת
ובוהה בך בחוסר אונים כשאתה מתנפץ.
|
אנחנו בעצם רק טיוטא
אף אחד לא רוצה להיות אחראי עלינו
משהו שם עלינו טיפקס
ומנסה מחדש
|
הדמות שלך בראש שלי גנבה לי את החלום.
יותר נכון שלטה בו
היא לקחה את הדמות שלי לטיול בדמיון
והראתה לי דברים שלא ראיתי אף פעם בי
|
צילם שחר רבי
מצולמת רחלי בלאו
ואני ערכתי
|
תמונה שלי.
צולם על ידי רחלי בלאו.
נערך על ידי.
|
|
|
"שלום. מנוי
משפחתי ושני
כרטיסי יחיד...
אה, רגע, יש לכם
גם שקיות בשביל
הכלב?"
הנוחיות של אתר
החרמון בתנופה |
|
