|
נתי גבאי יליד 81 מירושלים.
מקווה להעלות בפניכם חיוך ודמעה בו זמנית.
The Night has Come to Hold Us Young
(Billy Corgan)
עכשיו גם שמעתי את אבי, "אחרי שנולד לנו בן פנס, היה לנו מאכזב
סתם ילד רגיל". רגיל!!! רתחתי, מה קורה פה, רגיל זה טוב!!! בן
מוטציה זו בעיה! אנשים פשוט השתגעו לגמרי!
|
"אני לא בטוח, שזה רעיון טוב, בכל זאת אף אחד לא הצליח לעשות
את זה בעבר", ניסה שחר להניע אותי ממחשבתי, "אבל זה בדיוק,
הסיבה, למה אני עושה את זה! אני רוצה להיות הראשון שהצליח!"
|
לאחר רגע ראה יואב את התנ"ך שלו, הזה שקיבל בבית הספר בכיתה א'
לאחר שסיים את ספר בראשית, מתקרב אליו צעד צעד. התנ"ך ישב מולו
וקרא "אתה מואשם ברצח של צלחת, מה יש לך להגיד להגנתך!"
|
הוא יוצא מחדרו והולך ברחוב, הוא מרכז את כל כעסו לזרת ידו
השמאלית. כל דבר בו הוא נוגע נשרף ומתפורר. החנות כלבו
השכונתית, בניין דירות תמים למראה, הופכים במהרה לאוסף של
פחמים שחורים.
|
אני מסתכל עליכם כולכם בחושך של אמצע הלילה. נקודות זוהרות
מרחפות בתוך השמיים, בטח מישהו ביקש עליכם משאלה, חשב שאתם
כוכבים נופלים, ואולי זה מה שאתם בעצם.
|
חכתה קרן רגע מול העוגה ואמרה, "אני... אני רוצה לקפוץ קפיצת
בנג'י..." "כמובן, ממש מתנת יום הולדת מקורית!" קטעתי את
דבריה, "אתה לא נתתי לי לגמור את המשפט", המשיכה קרן, "אני לא
רוצה סתם לקפוץ קפיצת בנג'י... אני... אני רוצה לקפוץ מהקצה של
הירח
|
הוצאתי את הכרטיסיה והגשתי אותה לנהג שישב לו במבט אדיש. אתה
יודע שאתה יכול להגיד איזה ערב טוב ככה, נמאס לי שכל נוסע עולה
לאוטובוס ש'לי, נותן ת'כרטיסיה או ת'כסף ומתישב, לא שם לב,
שהוא חלף כרגע מול בן-אדם.
|
אני רוצה הביתה. אני רוצה לישון. מה אני עושה פה. מה אני עושה
פה. מוציא מחסנית. אסור לשחק עם הנשק. מכניס לנשק. אסור לשחק
עם. דורך. אסור לשחק. מעביר לבודדת. אסור. לא. לא הגיע הזמן.
|
דמעה חדשה נולדה, ועושה את דרכה, את צעדיה הראשונים בעולם.
מנווטת ומחליקה ברכות במורד הלחי. דמעה נוספת מצטרפת אליה מיד,
לומדת מרעותה, מלטפת ומרטיבה, על פי הדרך המדויקת אותה התוותה
קודמותה
|
חטפתי את הפחית, ורצתי לסמטה עם קצת צל לשתות. כשסוף סוף
ישבתי, ניגשתי לפתוח את הפחית. פסססס! השמיע הפחית, וכשקרבתי
אותה לעבר פי היבש משהו שלא היה קולה יצא משם
|
אני רואה ואינו נראה, המשקיף, בוחן הכל בעיני הצמאות. ברקע
אישה יפה עם קול מהמם שרה לי מהדיסק החדש שקניתי היום, מלטפת
אותי ונותנת לי מסאג', מנסה לנחם אותי.
|
בית קפה, מרכז העיר, עשר בלילה. קבוצות קבוצות של אנשים
מתגודדים להם מסביב לשולחנות, כמו פולחן דתי, תפילה משותפת לאל
השאול שיקבל את תחנוניהם, ואולי הפעם לא ידרוש קורבן אדם
כתמיד.
|
"אל תדאג, אתה בעולם שכולו טוב", עיניים נפתחות, גמד, "מה?
איפה אני?", הגמד שתק לרגע ואחר כך אמר, "אתה שקעת בלב שלך,
אתה ניסית לרפא את הלב שלך, נפלת איפה שכולם נפלו, אתה לא יכול
לתקן את הלב שלך, זה היה נידון לכישלון מהרגע הראשון!".
|
נפנוף אחרון והיא בפנים, הגוף נלחם עם עצמו, מי ינצח הלב או
השכל, וכמו תמיד הקרב ניגמר בתיקו, ללב יש מפתח משלו, הוא יוצא
מהגוף ועולה גם הוא לאוטובוס, לבבות אפילו לא צריכים לשלם או
להראות תעודת חוגר, הם פשוט נכנסים, כמו מזוודה או כובע
שנכנסים חינם עם הבעלים
|
איש שמן ומזיע, מתקרב, אל תשב לידי, אל תשב לידי, אמרתי לך לא
לשבת לידי, איש שמן ומזיע יושב לצדי, המושב הכפול כולו שוקע
בקצת והאוטובוס מתחיל את דרכו הביתה.
|
"בואו גשמים", צעק אמיר עם הגשם, "היטהרו יחד איתי, בקשו
מחילה, בקשו סליחה, היו חדשים, נקיים, וזכרו את הקשת שבאה
בסוף".
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
"רואים שש-שש"
הייתה דוגמא
נפלאה
לדמוקרטיה. כולם
מצביעים איזה
תוכנית הם יראו.
בכבלים כל אחד
פשוט רואה מה
שהוא רוצה. |
|
