|
הוא התרגל לצלחות הפלסטיק הכתומות והכחולות, הסכו"ם עם או בלי
החור, הנהג הצמוד, הג'יפ החום. הכל היה כל כך פשוט, הכסף,
הבחורות, העובדה שהוא קובע מה נכון ומה טוב. כל הכוח הזה,
התיישב עליו כל כך בטבעיות.
|
בכל מקרה היית חרמן אש, מה זה אש. והכוסית, הכוסית מה זה
כוסית. וגם אם לא, אתה ברמת חרמנות שהיית מזיין עז סורית חולת
עגבת. והיא מזדיינת, מה זה מזדיינת. כל החברים שלך סיפרו לך
איך הם תקעו-רכבו-קרעו לה את הצורה.
|
אצלנו ככה זה עובד. אני לא ממש מצטער על זה שאמרתי לה "סתמי,
כלבה" פעם אחת, יום לפני שירו בה. וגם איזה שעתיים אחרי שירו
בה המ"פ שלנו תפס את שני אלו שתפרו אותה ואת בעלה.
|
באנג ענק ממתין לי בסיום, כך הבטיח הזקן. אוכל לקחת את כל
המזרקים, האבקות, הכדורים והבולים שאמצא. הוא רק צריך את
הבאנג.
|
"תתבעי אותי" אני מפטיר לעברה, "אף בית משפט לא ייתן לזוג
לסביות לגדל ילדים". היא מתעצבנת מחדש, מתחילה לקלל, ואז
מתחילה להתפלסף - על כמה אנו חיים במדינה חשוכה, ואיזה משטר
פונדומנטליסטי, ואנחנו כמו איראן וכאלה.
|
השיגעון הפרדוקסלי מעיב על האושר הגלום בתמורות השקטות של
השמיים.
|
הדרדרנו. פשוט התדרדרות. פעם שיחקנו עם הגדולים באמת. היום ?
ליגה ז'. חרא קבוצה.
ממש כשהתחלנו, כבר הפתענו את כולם. עלינו כאנדר דוג, ולא חשבו
שיש לנו סיכויים גדולים, אבל החבר'ה הגיעו חדורי מוטיבציה. ישר
מהמחנה אימונים של שדה.
|
אני כזה חרא ואתה כזה בחור זהב ולא הייתי מתחלף איתך רק בגלל
מציצה אחת שיצאה לי מזה. אפילו לא אהבתי אותך פשוט אתה היחיד
שבאמת אוהב אותי שמע חבר טעית אני מקרה אבוד ועכשיו שאתה מת
אני ישלוט בכל הטבלאות שיאים בפלייסטישן
|
אני אוהב להתיישב על המכסה מנוע, להדליק סיגריה ולראות את
השמיים מתבהרים. להרגיש את חום השמש מטפס לאט לאט על הגוף. אני
מסתכל תמיד לסבך, מנסה לתפוס שוב את הדבר הזה שקרה לפני כמעט
חודשיים, כשהפלוגה רק הגיעה הנה
|
להבין את הברוך שקשור בכל חלקיק, להתיר את הקשר המסובך, כלומר
מה כלומר מי כלומר כמה. מצטער על חוסר הבהירות.
אנסה להסביר.
|
אני תמיד לוקח איתי את הנשק לחרבן. גם בגלל ההוראות וגם בגלל
שאם באמת יבוא איזה מחבל אני לא אסלח לעצמי בחיים. לפספס כזאת
חוויה הוליוודית, להרגיש את הקלינט איסטוודיות בורחת לי מבין
האצבעות.
|
מגע יד ביד מתנופף לאיטו ברוח הענוגה, שפתיים צמודות מתחלחלות
אל ביבי שפכין. ארבע רגליים דבוקות נאבקות שלא לשקוע בשלוליות
הבוציות. גופות השיכורים מאהבתם מתגלגלות על מדרכות האספלט.
טיח אפור מתקלף נופל ודואה ברוח, מחפש קיר אחר להתקלף ממנו.
|
מהקומה השנייה רצפת החדר נראית כמו ביצה של דם, שערות השטיח
הפרסי מבצבצות כקני סוף, וקליפות הפיסטוקים כסירות קאנו שננטשו
בלב ים.
|
הוא מצא את האושר מהר מכפי שציפה, בדמות מלצרית בלונדינית
טיפשה ועבודה קבועה כפועל בניין. איש לא יכול לבנות קירות טוב
יותר ממי שיודע לעבור דרכם, ורק רוני עשה את שניהם.
|
בעצמך הראית לי מה ניתן לדחוף לתחת של מישהו שהיה בכלא על
עבירות פוליטיות שש שנים. שש שנים בכלא המצרי, ואפילו אצבע
חשיש לא הבאת לאימא שלך.
|
"אם כך, אתחיל לצרוח ולקרוא בכל כוחי, למען לא תצליח לקחתך
עימדי".
"מה את קשורה בכלל?", שאל בזלזול הזר, וענתה הנסיכה "הרי אני
כל מה שאדיש ומוכר ועושה אנשים מאושר".
צחק אז הזר ומיד החריש קולו, בל שומר הארמון לא ישמע אותו.
|
ומי זה לעזאזל יואל משה סלומון?
|
צהרים. נסיעה קצרה בג'יפ ליווי בטחוני, עוברים בכפר שיושב בין
המחסום למובלעת היהודית. חלחול דק של מי ביוב זורם לאורך הרחוב
מפלס דרכו בצידי הדרך. בטונדות שמשמשות עמדות נגד מפגינים
ניצבות על המדרכות, חלקן מבוקעות מפיצוצים של חומר נפץ צה"לי.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
"הו הו הו...
פרוזה פרוזה
פרוזה - את
אהובה שלי..."
נא לשיר בסגנון
יורם גאון. |
|
