|
נחמד לך? קרא התמוה וקרץ. בועז לא היה בטוח אם הוא קורץ לו או
לברמן, אבל היה משוכנע שאליו הוא דיבר.
לא. רטן.
אתה יודע למה? נדבק החייכן.
לא. רטן בועז יותר בבהירות.
כי אתה הגיבור . קרא האיש בניצחון. הברמן חייך בהנאה אל שניהם.
|
לפעמים היה עומד ומשתין כשפתאום היה נזכר במילים האחרונות
שהחליפו או בדמעתה או נשיקתה והיה ממשיך במעשיו בכבדות כשהוא
יודע, שיום יבוא והמועקה הזו בחזה תעלם והוא יחיה ויפעל בקלות
ובשמחה וזיכרונה יעלה באותה אדישות ונדירות כמו הטירונות שלו
או הדיזינטריה שחלה בה
|
אני שונא את הזוגות האלה שחושבים שהם כל כך מאוהבים ומאושרים.
מה הם מבינים? קונים מתנות בחג האהבה ומתנשקים בסילווסטר
בדיסקוטק. אם לא היו כל כך הרבה אנשים בלי אהבה שיסתכלו בהם
מזווית העין ויתכווצו, הם הרי בכלל לא היו יודעים שטוב להם.
|
כרבע שעה חדר האיש שוב ושוב אל גופה והיא נעצה את עיניה בתקרת
המכונית והניעה את אגנה בחוסר נוחות. כרבע שעה נשמעו געיותיו
הבוכיות ואנחותיה הקובלות והתמזגו בזעקת הרוח והמולת העלים, עד
שכילה את שארית יגונו בתוכה הספוגי והמרופט והתגלגל אל מקומו
סחוט וריק
|
לא מספיק שהייתי תקוע באמצע המדבר, בחג האהבה, עם חבורת
מעצבנים שרובם זוגות, עוד הייתי צריך לחרבן. תמיד שנאתי לחרבן.
|
מתוך דו"ח הוועדה שחקרה את הפרשה אנו יודעים ש'גרטל הגדול'
הגיע אל המקום בשעה 10:00 בבוקר בלווית צוות טלוויזיה קטן
וקומץ מעריצים. לאחר תרגילי ריכוז שארכו כ-20 דקות הרים 'גרטל
הגדול' את ידיו, עצם את עיניו, מלמל דבר מה לא מובן והשאר כבר
היסטוריה.
|
חבל תליה מתנדנד לו ברוח על עץ. בכפר כלשהו, סמוך לאחד השדות
המאדימים בשקיעה, נער צעיר מביט בו מרחוק. גם אתמול הוא היה שם
והביט. גם שלשום. כבר חמש שנים שהוא מגיע כל יום לפני השקיעה
ומתבונן בחבל נע ברוח. היום הזה הוא אחר. היום הוא יגיע עד
לעץ.
|
אני לא יודע למה, אבל השמש תמיד אהב אותו יותר.
גם אבא.
|
רציתם לראות את האור ולרגע קט זרח עליכם אורו של אלוהים.
אתם חשבתם שהוא מאיר את דרככם, אני יודעת שהוא הכה
אתכם בסנוורים. ועכשיו אתם חושבים שאין מה לעשות, שמבטו
הלוהט יהיה שם תמיד, אני יודעת איך אתם מרגישים. אתם לא
מצליחים להימלט מאלוהים
|
|
|
תביטו למעלה
ותראו את "דואל"
יושב מעליי...
מתחתתי יושבים
להם
המסלולים...אבל
אני לא מדבר
איתם...החליפו
להם ל' ב-ט'
|
|
