|
נטלי שטיין היא ילידת 1987.
היא אוהבת לכתוב, לצייר ולהביא אושר לאנשים.
היא אוהבת את החברים שלה וגם את עצמה, אבל לא תמיד
אוהבת את החיים שאליהם נולדה, במיוחד שהיא לא יכולה
לעשות כלום כדי לשנות אותם: רק לכתוב עליהם
סיפורים.
היא תשמח לקבל תגובות בונות, כדי לשפר את הכתיבה שלה
כי אם לא אז היא תמשיך לכתוב ככה, וחבל :/
קריאה מהנה.
המלצות: השירים של נוגה, דיכאון, שפתיים ורודות...
שקד וקובי נכנסו אחריי. קובי התיישב על הכסא ושקד התיישבה עליו
והם כבר היו בעולם משלהם. חייכתי כי זה הזכיר לי אותי ואת
אלעד. הייתי חייבת לעשות משהו כדי לעורר את המסיבה לחיים. הם
אפילו לא דברו מה שלא נתן לי שום סיכוי להידחף להם לשיחה
ולגרום להם להכיר אותי.
|
היה לי קשה לנשום.
ידעתי למה לצפות.
|
רוח חזקה נשבה. כבר לא הרגשתי את כפות רגליי מרוב הישיבה
הארוכה בחוץ. אבל לא היה לי אכפת. אהבתי את החורף. הרגשתי שמזג
האויר החורפי מתאר בדיוק את מה שאני מרגישה עכשיו. הרוח העיפה
את שערי הרך מפניי הרטובות מדמעות.
|
עצמתי את עיניי וחשבתי על דין, כמו כל פעם שאני עושה כשאני
עוצמת את העיניים. הוא היה הבנאדם הכי יפה שראיתי בעולם. היה
לו שיער ארוך בהיר, עיניים חומות בהירות ושפתיים ורודות ויפות.
כל כך הרבה זמן רציתי לנשק את השפתיים האלה ולחבק אותו ולא
לעזוב אותו לעולם.
|
בקשתי ממנה שתפסיק. אורן בינתיים ניגש למטבח והתחיל לזרוק עוד
פעם דברים על הרצפה ולבעוט בהם. כשאימא התחילה לאיים עליו הוא
התחיל לזרוק גם עלייה דברים. ידעתי שזה לא ייגמר טוב. זה אף
פעם לא נגמר טוב. אבל זה היה מאוחר מדי.
|
מאז שהייתי קטנה הייתי חולה על קלטות טייפ. הייתי הולכת עם
הטייפ שלי לכל מקום. מקליטה הכל. היו לי קלטות של שיחות עם
חברים, קלטות של צחוק, קלטות של בכי. אפילו הדבקתי את מייקל
ומישל בזה. אבל לעולם לא הייתי מנחשת שהם ימצאו את הקלטת
הנוראית ההיא, ויקשיבו לה.
|
אבל הוא לא הסתובב אליי, הוא ידע שאז המבט שלי ייתקל במבט שלו
ואנחנו נחשוב על אותו הדבר בדיוק.
|
התעוררתי. נשמתי עמוק, החדר היה חשוך. לקח לי כמה שניות להיזכר
איפה אני נמצאת. בטוח לא הייתי בבית שלי. בשעות האלה אף פעם
אין שקט בבית שלי. התהפכתי במיטה. אור המחשב סינור אותי.
"סורי, הערתי אותך?", גיא לחש לי. אהבתי שהוא לוחש. "מה
השעה?", שאלתי אותו.
|
התקרבתי אלייך וחייכתי. אתה הבטת בי לשניה ומהרת לחבק אותי. כל
כך התגעגתי לחיבוקים האלה שלך. כל כך התגעגתי לריח המדהים שלך,
לעור שלך שנוגע בעור שלי. וצמרמורת שאתה עושה לי שאתה נוגע בי.
|
ישבתי על החלון והבטתי החוצה. נשבה רוח חזקה בחוץ וגרמה לעצים
לזוז בצורה די מפחידה. עצמתי עיניים ונשמתי עמוק. כבר לא
הרגשתי כלום מלבד מגע קל בגבי. הסתובבתי לאחור. זה היה הוא.
והוא נגע בי ביד המדהימה שלו. ביד שלו שפעם הייתה מעבירה זרמים
חמים לאורך כל גופי.
|
נשמותייה כבדות ואבודות
עיניים גדולות ויפות מסתכלות
עינייה מביטות ישר, מעט פוזלות
עייניה מסתכלות, ועייניו אינן מסתכלות
|
אני יודעת שאני אתגעגע, אם לא היום אז אולי מחר.
אתגעגע לנוכחותך, לידיעה שאתה תמיד שם בשבילי.
אתגעגע לחבק אותך, כשרק אותך אני רוצה לחבק.
|
קרה לכם פעם שלא הייתם מסוגלים להפסיק לחשוב על בנאדם מסוים?
זה מה שקורה לי כל רגע, כל שניה, כל דקה... כל הזמן...ואי אפשר
פשוט להוציא אותו מהראש.
|
אם מישהו היה אומר לי לפני מספר שבועות שאני ואתה נקשר זה לזו
כל כך מהר בזמן מועט שכזה - בחיים לא הייתי מאמינה. אני זוכרת
את הפעם הראשונה שנפגשנו, זה היה מספר ימים ספורים לפני שטסתי
לארה"ב לבקר את אבי ואחי. עוד לפני שראיתי אותך ידעתי מי אתה
|
אני אוהבת את הדרך בה אתה מחייך כשאני צוחקת
אני אוהבת שאתה נוגע בי עם האצבע שלך בשפה שלי כאשר אני צוחקת,
ואומר לי "כל עוד את צוחקת אז תמשיכי"
|
ממה?!
אני מפחד שיקרה לך משהו.
אם יקרה לי משהו אז זה רק בגלל שאלוהים יחליט להעניש אותי.
אלוהים לא מעניש מלאכים שלו.
|
לכל אחד יש את הנשיקה המושלמת שלו.
|
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהכרתי אותו. די נבהלתי מהמראה שלו,
הוא נראה קצת מפחיד ומאיים. אבל הוא היה מקסים, הייתה לו נשמה
טובה. זה כל כך מוזר לי אפילו להיזכר בזה עכשיו. הוא היה בנאדם
טוב ואהבתי אותו מאוד בתור ידיד.
|
כשאני חושבת על זה, פעם הייתי רק נכנסת לדיכאון בגללך. זה מוזר
אפילו לחשוב על זה עכשיו, כי עכשיו אתה הסיבה האחרונה שלי
להכנס לדיכאון.
|
אל הארכיון האישי (27 יצירות מאורכבות)
|
|
אם בארזים נפלה
שלהבת - מה אכפת
לי? |
|
