|
בוקר חורפי, תלושה מין המיטה, עיניים הזויות, נשכבת על הכורסה
בידך ספל נס, שתי סוכר עם מעט חלב, מציטה סיגריה ומתנפחת מעשן.
|
תערובת איכותית של ויסקי ישן שגנבתי מהמרתף יינות של סבא, חשיש
משובח שהביא לי מוקי והבטיח שיעיף אותי לשמיים ומוסיקה נוגה
שמלטפת את פניי העייפות. המטרה שמקדשת את האמצעים: לא לזכור
איך קוראים לי.
|
אני חולם על הכניעה המתוקה הזאת
לקנות את חולצת הפסים האדומה
היא בעודפים משנה שעברה
|
אל תלחץ את ליבך חזק לחזה
ואל תעניק אותו לכל מי
שתחמם איתך את לילותייך הארוכים
אל תחפש משמעות בפניה היפות
|
ואם נעזבת על ידי אהוב, יש את עיתוני סופ"ש, מדור הכרויות
שזה חצאי בחורים שמחפשים חצי, לרוב משומש, במצב טוב
|
במים עמוקים
כהים מכחול של שמיים וחושך
הקור כמו סכינים ננעצים בעירום שלי
אני חותרת למטה
נלחמת עם המים כמו שלא הייתי נלחמת למען החיים
|
נצור
בודדת
נצור מהיר
העברה איטית לבודדת
דריכה פעמיים
הכדור מחכה כמוך לאות
|
חלונות מוגפים, מבטים מעורבבים, עיסה של תוכך מעוך
שמות מתגלגלים על ניירות של חשיש משובח,
מלגלגים לי שאני שמן מופרך
|
בביתו כבתוך ראשו, החלונות מוגפים וחושך
אינו פוקח עיניים, כי בין כה אי אפשר לראות כלום
לעיתים מגלגל לו סיגריה ואז מצליח לחלום
בפעמים האחרונות שבאתי אליו, עישנו משהו,
אמצעי תקשורת עם הלב שלו
|
כל מה שרציתי להיות
כל מי שהייתי
כל המסכות על פני שהחלפתי
אותו אדם בודד וגלמוד שאני בעצם
|
הלב כמה
הגוף שבע
מופקר
לידיים קלות
שצובטות, שמכתימות
|
עוד מילים להגיד, סתם בשביל שיהיה משהו להרגיש אותו
לחשוב אותו, אין שום רגש שיביא אותך אליי
|
אני אוהבת קוסמים, איך הם מצליחים לעשות
כל מיני דברים עם הידיים שלהם, תעתועים
|
ידיים חמות, עיניים חומות
משכיב את ליבי לנוח
כמו ילד אובד שחזר לביתו
שקט עכשיו, שקט טוב
|
אמנות השתיקה
דורשת שנים של אימון
בפיסול עצמי
|
אני רוצה לתפור לי מסכה
ענקית
שתכסה את כל הקרעים שבי
|
הילד של החצר האחורית
הילך ללא סוף בשדרות
הכיר את השמש בכל שעותיה
אסף ענפים ועלים
לבנות לו בית
|
היכן בדיוק הוא כואב, באיזה נקודות הוא לא מרפה
איזה חלקים של הלב שלך איבדו כבר את היכולת להרגיש
|
ואחתום בציוניות מפוארת שתקשט עצב פשוט
את המנגינה הזאת אני עוד שומעת בראשי
בכל הסמטאות הצרות שבהן אני הולכת
לא מזהה פנים מוכרות, אוהבות
|
קרעתי מעלי את כל הקשרים
אהובי אומר שזו בריחה
אני אומרת הימלטות
|
לצד מיטתי שוכב
מלא נוכחות והדר
אינו מתווכח וחד משמעי
|
ישבתי על האבן
שפתיים סדוקות שאפו סיגריה
התקרבת, בחנת אותי בעינייך המלוכסנות
כשתי אבנים חומות
מוכות תאווה של קיץ
|
קפה הפוך בשכבת קצף כפולה עם קוראסון חמאה או עוגת גבינה,
ג'ינס ליווייס בגזרה מתרחבת, קרם להסרת שיער, שמפו לשיער קש,
חבילת מסטיקים בטעם פירות...
|
כל השדים שבי שנדחקו עמוק, מרגישים שאני קצת מתערערת והם
יכולים לצוץ שוב.
הם עומדים בחדר, אחד אחד, כל אחד בתורו מספר לי סיפור אחר שקרה
לי.
|
אני יודעת שלא אעשה את הדבר שהייתי רוצה יותר מכל, שזה לחבק
אותך, חיבוק שיביע את עצמו יותר ממילים. במכתב לא יהיו פרטים
מזהים, בכדי שתדעי שזאת את.
|
בניינים גבוהים, כבישים סואנים, גדודי אנשים מצטופפים בתחנות
האוטובוס, עשרות אנשים עולים ויורדים במדרגות הנעות, נורים
כחצים למטה, או נשפכים כשמפניה מנוערת שעולה על גדותיה.
נובמבר, החורף בשיאו, בכביש ראשי ללא סוף, כמו שרפה שממאנת
להיכבות.
|
אהבתי אותה, היא הייתה אומללה, אך רק בינה לבין עצמה.
כלפי חוץ, הייתה גאוותנית. זה היה הביטחון היחיד שלה, הטראמפ
היחיד שיכל עוד לשאת אותה, כי הוא כמוהה, השומן שלה שמן כמוהה.
|
אני לפעמים מתגעגעת לחום שלך, להרגשה הבטוחה שהאהבה שלך ריפדה
אותי.
הלילות הם עצובים וארוכים, אני מביטה בירח שמבשר לי שכבר מאוחר
וצריך ללכת לישון. מדי פעם אני באה אלייך, מביטה בזיו פנייך
מבעד לחשכה.
|
|
|
"אז... אתה הולך
לגדל דגן?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
