|
You take a moment to realize it might be the end
Hold on the memories, begin to cry
Every second seems to be so precious now
|
המחשבות תקועות אי שם, בעבר
לא מתנתקות , נושמות אבק ישן
סוגרות אותך בחדר הקטן
חונקות ולא עוזבות
|
אתה מסתכל עליה, למרות שהיא לא שם
כמעט ונוגע בה,
אבל מאבד אותה
כל היום אתה רץ אחריה
כמעט ומאבד שליטה
|
עומדת, על קצה הצוק
בגבול שבין התקווה והיאוש
חולמת, על חיים אחרים...
|
הוא הסתיר את פניו
כיסה אותם בבד ישן
הוא התחבא בלילות כשרצה לבכות
ובנשימה כבדה
הוא נמלט אלייה..
|
ולמרות כל הדמעות שבכינו, אתה עוד כאן
מחכה לחיוך שיציל אותי, שיציל אותך
ואם החיים כל כך קצרים, למה יש בהם כל כך הרבה
ימים קשים?
|
שוב מתעוררת למציאות שלא דומה לחלום
שוב מאבדת חוש זמן, חוש מקום
לא מאמינה שאנשים כל כך שונים
ממה שהם היו, לפני כמה שנים
|
היום יגמר והירח יופיע
הוא ינשק לי ויעלם
שום תשובה לא תאמר
ואף אחד לא ישקר יותר
|
המחנק. המחנק שיש לי בגרון לא נותן לי להמשיך.
הדמעות. גם הדמעות. הן כל כך רוצות לצאת אבל אני לא נותנת
להן.
אסור שאף אחד יראה אותן, שאף אחד לא יידע עליהן כי אז לא יעזבו
אותי, לא יתנו לי לנשום
|
אני יודעת שזה לא מבחירה, ושיש דברים שאתה חייב לעשות, והאמת
שגם לי יש, אבל אני לא עושה אותם.
אני לא עושה אותם כי אני עסוקה כל היום בלחשוב על כמה מקסים
אתה וכמה שאתה חסר לי פה.
אני קצת מאבדת את עצמי. "תקופה קשה" זה נקרא. אכן תקופה קשה.
|
כששאלתי לתומי "עד מתי?" כבר הספיקו להעיר לי שאני
נאיבית..יופי! אז אני נאיבית! סליחה באמת שכבר נשבר לי ושמאוד
הספיק לי!
אני באמת לא יודעת מה הולך לקרות אבל זה חייב להירגע, זה חייב
להיפסק...
|
When I'm losing my mind there is no one behind
And when I lose control there is no one at all...
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מה היהודים
שיחקו
בשואה?
בינגו (הבנתם
היה להם מספרים
על הידיים) |
|
