|
טוב בואו נהיה כנים- היצירות הטובות שלי לא נמצאות
כאן כי הן פשוט לא מתאשרות
אז... את הרושם אל תקבלו מכאן.
תודה.
"היי, מה המצב? שנה אני מחכה לך פה. למה רק עכשיו הגעת?"
חיבוק, נשיקה וזזנו.
"אל תלך כ"כ מהר, נו"
"אבל הרצת אותי. אני עכשיו כבר בטראנס, אז את תתאמצי כבר ותלכי
בקצב שלי"
|
דניאל כהן, סתם ילד
ילד אחד...
לא מרגיש
לא בוכה
לא מחייך
סתם אדיש
אדיש וטיפש
|
מספר הזוכרים סיפורים אישיים הצטמצם באופן משמעותי, ומשפחתם לא
הופיעה.
כאילו כל השנים האלו באה רק כדי להראות לו שאכפת להם.
|
כל החברה יושבים במועדון, גם אתה.
אבל אתה בפלאפון עם אמא שלך או עם אחת הידידות- לא ידידות שלך,
אלו שרוצות אותך ופשוט מנסות להתקרב אליך בדרכים אחרות.
כמוני.
|
גם שם אני שוטפת, מנקה, מסדרת את הזבל של החיים שלי בערימות
קטנות. שוטפת את הלכלוך, משפשפת חזק עם הסטוקטצ'. רק לשכוח
לרגע, כמה מזוהם לי עכשיו.
|
יום שלישי, היום בו אפגש עם אחייניתי הקטנה, מרינה,
יום שלישי.
חיכיתי לו.
זה היה היום שבו הייתי צריכה לפגוש שוב את דודה אניה.
|
ואתה... עומד שם... בקושי מעיף מבט על הדמעות שיורדות לי הרחק
מהעיניים, אל האדמה המלוכלכת שעכשיו משכנעים אותי להישאר עליה
עוד 5 ימים.
|
יד חמה נגעה בעורפי והתחילה לעסות אותו בכח.
"שמעתי שאת מגדלת ציפורניים"
הוא לחש באזני.
|
"אני עשיר, המון זמן לא זיינתי ואני צריך איזה משהו ככה לרגע.
כמה את עולה?" (גיא היה בתול)
שירן שמחה שגיא עשיר, כך היא יכלה לשטות בו ולהגביה את המחיר.
|
אז נישקתי אותך, כי לא רציתי לכעוס עליך... לא היה לי כוח
להטפות האלו שלך, על זה שאני גרמתי לך להעליב אותי, שאני שאלתי
אותך שאלות ואתה רק ענית בכנות.
"למה את לא מנשקת אותי בחזרה?"
אז הסתכלתי עליך "במבט" הזה, של הנעלבת... כי באמת פגעת בי.
|
בכל שאחטה ושאחטה שפתיי נרגעו מעט מן הנשיקות והצעקות.
כל עשן ששאפתי אל ראותיי עצר עוד יותר את הדמעות...
והתערובת האמריקאית הזאת - איך הם עושים את זה? ממש מעולה...
|
משהו בג"ג - הוא כזה מעופף!!! כל מיני שטויות על טמפ' ואיך זה
משפיע על היווצרות הקרינה האימפולטימיאטית שיש לנו במוח
המונטוגרפטתי שלנו.
המורה הזה...
עוד אחד שעושה ביד.
לפח.
|
ואני צועקת (אני לא יודעת למה)
האמת? אתה די טוב, חבל שיש לך קטן, כי את התנועות והתנוחות
והמקומות אתה ממש יודע.
אתה מבוזבז.
גמרת.
|
ישבנו במטבח, זוג חסרי בטחון שכמותנו. עייפים מהחיים. שותים
קפה נמס, בלי חלב. מדברים על המיץ של הזבל שנקלענו לתוכו.
|
החברים שלו חזרו מהסיור, כמובן עם תג חדש של מכונית שהם עקרו,
ומחר בבוקר הנהג המסכן יתעורר ויגלה שהתג נעלם לו.
"שיר מה לקחתם?"
"אה שומדבר מיוחד, אתם יכולים לחזור להתמזמז"
|
תדחוף את עצמך פנימה,
עמוק עמוק.
שארגיש מה זה להיות נחותה.
כי מגיע לי, כי אתה יותר ממני.
אני עכשיו כל כך קטנה.
|
את מבינה?
אני עדיין אוהבת אותך,
אבל תשמרי ממני מרחק,
אם את יכולה.
|
זה רק משפט עם חיסורים,
כללי מידיי, אני כבר לא כאן, כמו אז
בשביל הפרטים הקטנים.
|
איך אלך אח"כ הביתה ואמשיך להיות שמחה
מה אעשה כשארצה שוב להיות איתך
מה תחשוב כשתגלה שהכל רמאות
|
ושואל אותה
היי רוצה סיבוב?
והיא עונה
כן כן כן
|
כשנסענו יחד,
הרגשתי כמו נסיכה יקרה.
כשנסענו יחד,
לא הייתה לי בפה
את אותה תחושה מרה.
|
אני נשארת חסרת תשובות
ואתה הולך לך ככה
אולי ניגנת לי מנגינות חשובות
אבל אני - אני רק אותך רוצה
|
ונשארתי עירומה
בחלל ריק של מחשבות
מוקפת בבגדים זרוקים על רצפה קרה
ואתה ממשיך
ונוגע לאט ומהר ושוקע
בתוכי
|
רוצה לחיות בשקט?
זה בסדר, אני כבר לא אצעק עליך עוד.
זהו סתם חלום רע?
אז למה הוא הרגיש כל כך אמתי כשנגעת?
|
הנה עוד דיסק שהכנתי לכבודך.
אני
עדיין
אוהבת אותך.
|
תיק צד אדום,
ששמתי במכונה.
על ארבעים מעלות ולחות
אני אשב בגינה.
|
לאט לאט התקדמתי למקלחת
הכל אני עושה לאט
למרות שאתה תמיד אומר
שמהר הרבה יותר עושה לך את זה,
|
אני מצטערת כל כך, נגמרו לי האפשרויות, אני נמאסתי מלנסות.
זה אותו סוף מתוק וכואב, שרק לפני כמה זמן החלטתי לוותר על
ההטבות שהוא נותן.
|
אז לא, לא תיזכר בי.
בטח תקום, תרחץ פנים ושיניים ותחזור לישון.
|
רעב אדיר למשהו קל.
ריח טוב של כביסה נקייה.
מים מהברז.
אקס מבולבל
|
ללא כל צל של ספק, בחרתי לשכוח.
לא, זו אינה בריחה מרגשות,
זהו פשוט נסיון להתגבר על אי מציאות.
|
במשך כל חלום עליך אשר נמצא במוחי
במשך כל איבוד מכוחי
אתה נוהג להאשים בכל את רוחי
|
רק רציתי טיפת תשומת לב,
ואולי גם אהבה יותר מלכולן.
רק רציתי שתחבק אותי שם,
ולא תהווה מכשול של סתם.
|
גם הוא מחבק מאחורה,
וגם איתו זה נעים.
|
הפעם לא אשבר. אני אזכור לך, אפילו אם אין טעם.
מזל דלי אוהבים לנטור טינה.
לך, לא נטרתי אף פעם.
|
עירבול כחול של מחשבות
בלי קץ לסטייה ולכח
|
"מחר יום חדש", הן אומרות,
אבל גם מחר לא תתקשר.
|
קר לו, במעיל מתעטה.
הברד חודר את עצמותיו.
|
והקצף שמשפשף לך את כל הגוף
והמלח, ששורף לך את הפצעים בתור עונש על כל הרוע של האנושות.
נכנס לך לעיניים, לאף, עד שאתה מתקשה לנשום וחייב לצאת להרגע.
|
כל אחד ואחד מגיע בסוף
לנקודת היציאה.
|
הפער גדול, וריחוק, וניתוק מעופפים מעל שנינו.
צמרמורת בגופי חולפת, למשמע קולך,
כי אינני קיימת כשאתה לא לצידי.
|
מתנה
לקישוט הדירה הקטנה.
ביליתי בה את רוב
שעותיי.
גם אם זו לא הייתה המציאות.
גם אם בודדים
היו
לילותיי.
|
פתאום רטיבות את עינה היפה עוטפת,
דמעה ועוד דמעה על לחיה הרכה נמשכת.
|
מועדון ובו כל הגילאים מתאספים מידיי ערב.
שותים קפה, מעשנים מדברים על דברים ברומו של.
מרחק מה משם, הבית.
אני.
לבד, שוב.
|
שמה לי מוזיקה על עצמה בלתי אפשרית.
רוקדת, זזה,
מתעייפת.
שמה ראשי על הכרית.
|
"להתראות" נזהר,
והנפת יד לסימן פרידה.
לא ביקשתי שתחייך,
אבל אני חייבת להגיד לך תודה.
|
ציפורניים חדות ששלפת
על בשר לא כל כך רזה.
ושקט עוטף את החדר הנקי
כמו תינוק אובד והוזה.
|
ילדה יפה, צריכה עזרה?
להושיט לך את היד, את מתפרקת.
ילדה יפה, כל כך יפה, עצובה ובוכייה.
לא אוהבת לחיות, ילדה יפה?
|
ריח אלכוהול
בדידות
זו הכוונה
פה משפט שגוי
|
מקלפת מעליי עוד תחפושת
שלבשתי
ולכל מחזריי את כולי נתתי
נשרפתי
|
אני ואתה
מרכז תל אביב
אתה שואל "זה מוזר לך?"
ואין לי מה להגיד.
|
נדבר עד שכל המסכות
מפניך ייעלמו.
נדבר עד שכל קולות המדבר
ידממו.
|
נמאס לי להיות חסרת חיים..
נמאס לי לוותר
נמאס לי להיות נחמדה לאנשים
נמאס לי לקטר
נמאס לי להיות הזאתי שאין לה חבר
|
התגברתי, נכון
ואמנם חזקה עכשיו
אבל אני עוד אמשיך ליפול.
|
עדינות שמכסה על
כל כך הרבה כוח.
אתה לא תמיד מבולבל -
אתי חיפשת לברוח.
|
אבל אחר כך שוב תצטרך ללכת, לעוד יום.
שוב אתה תגיד תודה, שלום.
שוב תאהב ממרחקים.
אני שוב אשאר במעמקים הבודדים.
|
נחתת עליי בימים קרים,
של מעילים גדולים וגרביים.
התעטפתי בך חורף שלם,
מכלום, פתאום נהייתי שניים.
|
אז אתה תלטף לי את הראש
ותציין שטעיתי
-"אתה משקר לי עכשיו"
-"באמת? תוכיחי".
|
כמו תכשיט שבא לידי
יקר מזהב
חשוב מהחיים
|
בקרוב אאבד אותך
להרבה מאוד זמן
זה הכי בוגר
הכי נכון
|
גורר יותר אותי
להיות מה שרצית
שאהיה מי שאני
|
נקרע לגזרים כמוני
אמרתי
תשמור עליו טוב
|
והמוח יתבלבל.
ריחות שונים,
של גוף אחר.
|
זוגות זוגות
עיניים נשלחות, מבטים מחוייכים
"הם כבר חצי שנה ביחד"
"מה? חשבתי שהרבה פחות, כבר חצי שנה?"
|
קראה לך בלילה, תיגע תסתכל
לא די לה.
|
אני צריכה למצוא עבודה
עוד מעט החופש ייגמר
אני צריכה לדעת
לעצמי
|
רק איתך
אני יודעת...
איתך הרגשתי ביטחון
רק לך נהגתי לבוא בטענות על החיים
רק אתה יכולת לעזור לי
|
את הרגשת ההשפלה
את הפגע, את הדמעות
כמה שתנסה,
לא תוכל אותי לראות
|
רוצה לדעת יותר על אהבה מתוקה,
רוצה שוב לחוות את טעם הנשיקה,
רוצה לחוות שוב את ההרפתקה,
ההרפתקה שהייתה לי איתך.
|
אך יש ימים,
שבהם איני עסוקה במיוחד.
|
שי
שי האיש שלי
יפה כזה
חתיך
|
מבולבל מרגשות
שאטמת לפני
ואת ידך הבאת
שאשים בתוך ידיי
|
מדוע מגיע לך, את האמיצה והנהדרת,
לעבור חיים של זבל
|
ואתן? שלמות?
נפרדות וחוזרות.
העיקר? מתחסדות.
נוגעות - לא נוגעות.
מתגרות.
|
בחושך עיניי הספקתי לראות,
את הצללית שלך הולכת.
ונשארתי דחוקה,
אי שם, בפינה חשוכה.
|
כשהייתה קטנה, חשבה שבגיל כזה כבר תאהב.
כבר הכל יהיה אחרת,
חשבה שתהיה מאושרת.
|
צועק,
בוכה מבפנים, על שנים
על גבי שנים של התחתית.
|
והצחוק, הצחוק תמיד כלול בסבל של החיים.
|
מין תקופת סתיו כזאתי, שכולם רצים ומחפשים להם זוגיות.
כי תכף יגיע החורף, ואם לא ימצאו מהר מהר, עם מי יתכרבלו
בלילות הקרים?
|
מועדון עם ספות אדום-בורדו ואתה יושב ומסתכל על משהו שאני
יודעת שלא מעניין אותך, אבל אותה זה קול מעניין, והיא כוסית,
אז רואים.
"תפסיק לגעת בי"
היא אומרת בכל מתחנן, שרק ימשיך, שיגע בה עוד...
|
האימפריה נגדי, פה, במלחמה.
הן לא צועקות, הן לא מקללות, הן לא מעירות.
הן פשוט שותקות.
|
בקול רגוע ורפה המילים משתפכות ולא יוצא כלום.
הקשר נפרם, צריך להתפר מחדש, להתחזק.
לגדול איתך שנית לא אוכל, גם להגיע אליך כמו פעם.
|
אני לא יכולה לשנוא אתכם.
לפעמים אני פשוט שונאת אתכם.
לפעמים פשוט אין לי כוח לדברים שאתם אומרים, או מבינים
מהמילים.
לפעמים אני פשוט רוצה לברוח.
|
זה ממש כיף שכשאני בוכה, הוא מסתכל עליי, במבט שאינו יודע מה
לעשות עם עצמו.
|
ואם אני לא בטוחה? ואולי כדאי להפסיק את זה כבר עכשיו? (כי למי
יש עכשיו ראש לחבר רציני?)
אבל אם ייצא מזה משהו טוב?
להסתכן?
|
אני אפנטז שהוא בא אליי, מעיר אותי בעדינות. אחר כך נעשה סקס
מדהים.
ואני שיכורה מאוד עכשיו. אני כל כך שיכורה עכשיו. רוקדת כאילו
אין מחר, כאילו אין איש במסיבה מלבדי.
|
מה קרה לי? לאן הלכה המחשבה שלי כל הזמן הזה?
ניצלת את המנוחה שלקחתי מהחיים בשלוש שנים האחרונות
ניסית להראות לי כמה שאת חברה טובה, כמה שאני צריכה אותך
אבל זה נגמר.
|
תחנה מרכזית, טבריה.
הוצאת מהתיק שתי קופסאות "מרלבורו" אדום ונתת לי. כמו מין מתנה
שנגמרת. בדיוק כמוך.
מתנה שהביאו ולקחו, אפשר להגיד שמהר מידיי.
|
אני שונאת שנקרעות לי חזיות
אני שונאת שהנייר טואלט בשירותים נמשך מלמעלה ולא מלמטה
|
טבלאות של ייאוש,
מחברות רחמים.
תרגילי מתמטיקה ללא פתרון
ולוח שחור, עטוף ציורי גירים לבנים.
|
הפינה שלי עכשיו לא קסומה וקטנה, היא הפכה למשעול גדול.
למקום שנשאלת בו שאלה מוכרת
"האם זה שווה את הכל?"
|
את צודקת תמיד. זה לא פייר לבקש אותך לעצמי כל הזמן, את גם של
עצמך, ושל עוד מאה אלף חברים אחרים.
|
להיות שם עם הבקושי אנשים שאני אוהבת להיות איתם? לעשן? כמה?
שלוש סיגריות? שש? עשר?
|
אני מתרגשת ממך.
כשאתה עובר לידי אני נהיית מאושרת שאתה בכלל קיים.
השיחה הזאת.
היא הייתה כל כך במקום. כל כך התרגשתי.
|
ההפלגה בחופש אורכת זמן רב.
נהניתי ממנו כאילו אין מחר.
|
הכל חרא אחד גדול ומסריח.
הייתי יכולה למצוא מילה אחרת, נרדפת, שלא נשמעת כל כך מגעילה,
אבל... אז זה לא יהיה אמיתי.
|
ואתה לא מאמין לי.
אתה חושב שאני מתתעלמת, שיש לי חיים, שאני איזו עסוקה...
אבל בעצם אין לי טיפת חיים.
יש לי טלוויזיה ומחשב, ויש לי אותך.
|
כולם יודעים ש...
כולם יודעים עלי הכל.
שאני אחת שפתוחה לכל עבר, ותמיד מחפשת עוד מישהו שיקשיב.
|
אני מספרת לכולם הכל, אני פתוחה.
ממזמן אני כבר פתוחה. אבל בשקט בשקט אני פתוחה, למרות שכולם
יודעים שאני בעצם שרמוטה חרמנית חסרת מעצורים שחולה על סקס
וזיונים ומציצות
|
רע לי.
ואני שותקת.
לא אומרת מילה לאף אחד.
רע לי.
|
לא מספיק עדינה בשביל שיחבקו אותי, וירגישו שעוד מעט הנני
נופלת על הקרקע, ולכן צריך להזהר.
לא מספיק מרגשת בכדי שיכתבו עלי פואמות ושירי אהבה.
לא מספיק מצחיקה בשביל לשמח מישהו בעת דיכאון, או אפילו סתם
להצחיק בצורה קבועה את הסובבים אותי.
|
"יש לך חצאית יפה" אמרתי באדישות, ואת הגבת באותה אדישות: "גם
שלך".
ורצת לחבק מישהי שאני לא מכירה, ולא רוצה להכיר, ולא כיף לי
שאת לא אוהבת אותי.
|
לך - הבנאדם הכי פוזאיסט שאני מכירה -
אני שונאת אותך.
|
כדי לבחון שוב את הפגמים
כדי להרגיש טוב עם עצמי
כדי להרגיש שאני מושכת
|
"ביום דיכאוני דקה לפני שהתאבדתי..."
יום גשם, רטוב... המדרכות, הגגות...
ומבפנים דווקא היה לי יום בהיר, כי ידעתי שאני באה אליך עכשיו.
|
אלו שעומדים בתור בשביל מישהו, ואת אלו שהם "המישהו" שעומדים
בשבילו.
|
מסתכל עליי במבטים שמפתים אותי
רק להמשיך לאהוב אותך כמה שיותר
לא לוותר
|
היא בטח יפה.
איפה מצאת אותה? בטיילת של תל אביב?
או שגם, כמוני?
במקום של נואשות...
גם לה אתה אומר שאתה אוהב אותה? או שאיתה אתה עושה סקס דוגרי,
בלי השטויות מסביב?
|
זה רותח, בוער.
כבר לא קור של חורף או סתיו ישראלי
|
תמיד כשנהיה עם חברים שלך או חברות שלי אתה תשחק איתי את
המשחקים שלי ותנשק אותי מתי שאני רק ארצה, ותמזמז אותי מתי
שאני רק ארצה, ותגיד לחברים שלך שאני מהממת ושאני חכמה ושאפעם
לא פגשת מישהי כמוני.
|
זאת אני, נעים מאוד.
משתמשת במוח רק לחפירות חסרות משמעות.
עצלנית, אבל אוהבת סכנות.
|
מעצבן אותי שכוסיות פרחות עשירות מזדיינות הולכות וקונות
קונדום מסכן לחבר הערס שלהן, שהן קוראות לו חבר, והוא בעצם
סטוץ, ושני הצדדים יודעים את זה אבל לא מודים בזה.
|
אפילו הצלחתי להשיג ממך "את אחת הבנות היותר חמודות שהכרתי"
ונשיקה קלה על השפתיים לפרידה.
|
הם רואים אותי כמושפלת, כאחת שאינה יודעת לעצור את הדמעות
באמצע המקום ההומה בני אדם.
"למה היא התחילה לבכות שם באמצע?", הן שואלות בזלזול מאחורי
גבי.
אותי הן שואלות "מה קרה?" במין תום צבוע שכזה.
|
"אני יפה ואני טובה ויש לי כסף"
כך את אומרת, ישירה.
יורדת על אנשים בלי מצפון, נהנית, צוחקת לך ברשעות על חרא של
אחרים, ואת לא מבינה.
את לא מבינה שבעצם את החרא הכי גדול.
|
חדר אחד, ממוזג, מלא רעש של בני נוער. כמוני.
צחקוק שובבי של אופוריה, אבל גם של שמחה על "שנים שלא
התראינו".
המבוגר המוביל שואל שאלות. אני לא יכולה להגיד שהקשבנו יותר
מדי.
|
ירוק של קופסת נובלס חדשה שעוד לא הספקתי להרוס את צורתה
המרובעת עם הקיבצ'וצ'ים של הדחיסה כדי שהפילטר יהיה קשה ולא
מתפורר.
|
יש כל כך הרבה דברים
כל כך הרבה דברים שאני רוצה לצעוק
ואני לא יכולה כי זה בלתי אפשרי
|
אני יודעת שנמצא שם בנאדם שאתה לא נותן לי להכיר, שאתה יודע
שאני אוכל לעזור לו.
אתה מפחד. ממי?
אני רוצה שיעריכו אותך יותר, כואב לי לראות את האנשים שונאים
אותך כל כך.
|
"הוא אמר שהוא בא, למרות שהוא ממש גמור."
הוא גמור, או שפשוט אין לו כח לחזור שוב אל העולם שלנו, בשביל
לתת לי את תשומת הלב שהוא יודע שאני צריכה ממנו?
|
ואם לא הייתי מתקשרת? הייתי ממשיכה לחפש, ולא מבינה איפה הוא.
רציתי להציל אותו, לתקן את המעוות, שנשלים.
|
אני מנסה להסתכל לתוך תוכי בעבר- מה היה לי? איך הרגשתי?
אבל חוץ מהידיעה שפיקניק לא היה שם, איני זוכרת דבר.
מה משנים בעצם הפרטים? לא ההרגשה הכללית היא, היא שחשובה?
|
ממשיכה להגיד לי כל הזמן כמה אני נהיית יפה בכל רגע, וכמה שאני
נראית הרבה יותר טוב מלפני שנה.
אבל מה עוזר לי להראות טוב, אם מבפנים אני נרקבת ברמת כאב כשל
גסיסה.
|
הנה, אני בתקופה טובה.
כולם אומרים, כולם גאים בי.
אולי מה שהייתי הכי צריכה בעולם זה את השגרה המשעממת והלא
משמעותית הזאת שתסדר לי קצת את החיים.
אני שונאת שגרה.
|
נשארתי לשבת ליד המחשב
עדיין המומה מהמילים הקפואות כקרח
שיצאו לך מהפה
שאלתי אותך אם באמת אהבת אותי,
והאמת היא, שציפיתי לתשובה אחרת לגמרי
|
כן אה, אני אף פעם לא אוכל לרזות, להראות טוב
את יודעת את זה, אני יודעת את זה
זה היה ברור שזה ייפגש מתישהו
זה היה ברור שתגידי לי את זה, זה היה ברור שאני אעלב מזה
|
אני רוצה לראות את עצמי בגיל 30.
אני בטוחה שאני אהיה רווקה מסכנה שתמשיך לחפש.
ואת אומרת "לא, גם לך זה יגיע, אני מבטיחה".
ואם אני מבטיחה הפוך?
|
כמו רופא שיניים שאנשים כל- כך מפחדים ממנו, בגלל הידיעה שכשאר
תנחת רגלם בטריטוריה שלו, ייגרם להם סבל רב וכאב קשה.
כמו נשיכת ערפד אתן, כמו כאב בטן אשר בא ברגעי לחץ אתן.
|
זעקה חנוקה שיוצאת מפי
וכולם הולכים
ובאים
והולכים
ובאים בחזרה
ושוב הולכים
תמיד הולכים ולא חוזרים שוב
|
אופן ההכנה:
לשבור את הלב לשני חלקים. להוסיף ל-5 כוסות דמעות המלח ולהוסיף
לקערה.
לערבב עד לקבלת בצק שצריך המון תשומת לב.
|
אח"כ תבוא ותתחנף, אל תדאג, אני אקבל את זה,
כמו שאני תמיד עושה.
ואני אבוא אליך לחדר ואעשה מה שתבקש.
באמת, אל תתבייש, אתה יודע שאני מסכימה להכל.
|
להימנע מלהסתכל על הפנים שלו
לא למצוא את עצמי במצב "חושבת עליך"
לא לקשר דברים אליו
להוציא אותו כבר מהראש
|
אמא תמיד אמרה לי:
כשנשפכים מים מהשולחן לרצפה, נגבי קודם את השולחן,
את המקור.
אך אני חייבת להודות שתמיד התפתיתי לנגב את הרצפה קודם.
|
האם עישנת, האם חטאת, האם המשכת את הדורות אחריך, מה הספקת, מה
נתת לאחרים- לסובבים אותך, האם תרמת, האם שילמת, האם התפללת
לאלוהיך כל יום ויום והאמנת בו תמיד.
|
אל הארכיון האישי (49 יצירות מאורכבות)
|
|
על הסלוגן הזה
אחתום בשמי.
זייפן הסלוגנים. |
|
