|
נרדית נוטה לדבר הרבה
אבל היא גם יודעת מתי לשתוק עדיף
היא חושבת שכאן הדברים מדברים בעד עצמם
לכן שום מילה לא צריך להוסיף
(אתם מוזמנים לדבר
היא תמיד שמחה לקבל תגובות)
קריאה מהנה!
תמיד הייתי אחד מהחברה. מסתובב פה, מסתובב שם- עם קבוצת הבנים
בעיקר. צוחק עם כולם, לא מתחשבן עם אף אחד, לוקח את החיים
בקלות ובכיף. תמיד הייתי כזה. לא מנסה יותר מדי לקחת ברצינות
את כל נושא הבנות למרות שבלב תמיד רציתי להיות במקומם של הבנים
האלה- בעלי האופי הח
|
כמו ציפור במנהרת רוח אדירה, מרחף אני אל האינסוף. הרוח מדגדגת
את האוזניים הערומות והשיער מתעופף בפראות. אני נופל. הרגשת
שחרור מדהימה שמעבירה בי צמרמורות מטורפות. וכיף לי.
|
ההרגשה של להחזיק את כל הכסף הזה ביד, זה צריך להיות לא חוקי
פשוט. רק מי שזכה לספור 2000 שקל בשטרות של חמישים יוכל להעיד
על התמסטלות הזו שאתה חש כשאתה ספור שטר אחרי שטר אחרי שטר.
|
יש בנות שאומרות שאני חרא. מ'זתומרת חרא? שאני כזה שמשתמש
וזורק אותן ומחליף כמו גרביים. לאף אחת אין אומץ להגיד לי את
זה בפרצוף אבל אני יודע שיש הרבה שחושבות ככה. אז אני לא באמת
כזה, זה פשוט שככה יוצא לי.
|
סיגי הייתה נערה מלאת אשליות, ציפיות וחלומות. כל שבוע שעבר
היא הייתה ממציאה איזה מטרה חדשה בין עם זה בחור עליו נדלקה
ורצתה שידע, או בין עם זה איזה תחביב חדש שניסתה. ולכל דבר כזה
קטן היא תמיד פיתחה צפיות ענקיות להתמיד, ולהצליח.
|
בדיוק שסיגי בעלת הציפיות ואשליות תכננה את משימתה הבאה, שהיא
הכניסה את החרוז הראשון אל מובייל הברזל המסובך שתכננה להכין,
היא פתאום נזכרה במבט של עיניו הכחולות של אדיר בן- משה.
|
נהנתי מכל רגע. כאילו לפעמים זה קצת עצבן- כי שכולם התחילו
לשיר כמו בכיתה א' הרגשתי די נבוך, אבל גם הבן אדם הכי אדיש
שקיים היה מרגיש נבוך אילו היה במקומי. אבל מה יכול להיות רע
בזה שמישהי אוהבת אותך.
|
אני אוהב אותה, נערה יפת עיניים אשר לא ממש מאמינה בעצמה.
אנחנו לומדים באותה הכיתה ט'4. הכרתי אותה בתחילת כיתה ז'
שעברנו לחטיבה מבתי ספר שונים רחוקים למען האמת.
|
אלעד המשיך כרגיל ובכל יום דיבר עם הבנות, מדי פעם אפילו החליף
מילה או שתים על מעיין גרנות. היה לה חיוך ביישני מעניין,
ואלעד התחרפן. למה גיל לא נותן לילדה השקטה הזדמנות, אולי אם
הוא יכיר אותה ידע שזוהי שטות.
|
אז הלכתי וכולם אמרתי "יו איזה דומה לו" וכולם אמרו הוא מכוער.
לכולם לא הקשבתי, אבל הוא חטניק, ממה ממנו רציתי? והדמיון שעות
נוספות עובד.
|
בהפסקות הייתה מסתכלת עלי , אני יכול להישבע שכל פעם שהסתכלתי
עליה הייתה מסיטה את המצב לכיוון השני, אך תמיד הסתכלה. תמיד
הייתי רואה אותה יושבת בין החברות שמנסות להאכיל אותה
בשוקולדים וממתקים. ואחרי כל פעם שכבר הצלחתי לדבר איתה, כזה
יותר מארבע משפטים, הייתה
|
אחרי יום אחד ולילה אחד בהם הסתובבתי בין האוטובוסים, מחפש
עבודה בתל אביב הגדולה, הגיעה ניידת משטרה ואספה אותי מרחוב.
השוטרים לא דיברו איתי, לא הסבירו לי מה קורה. וגם לא שאלתי.
הם פשוט עצרו לידי כאילו הייתי כלב נטוש ברחוב, שאלו לשמי (מזל
שלא עניתי בנביחה),
|
זה קשה, זה חונק, זה מפתיע
היא נתקעת לך בין הורידים.
חודרת עמוק לעצמות
ומבלבלת את כל הרגשות.
|
אהבה זה שמעלים אותך על הר
וכשאתה מסתכל על הנוף דוחפים מטה.
אהבה זה כמו לעלות על כסא
ורק אחרי שאתה באוויר להבין שאחת הרגליים שבורה.
|
אילו היה לי כשרון, דמיון, רעיון ומכחול
הייתי מציירת לך תמונה בגדול
|
אמצע הים
מים כחולים
מסתכלים למטה
|
אם שקיעה היא באמת דבר רומנטי
אז למה לעזאזל זה תמיד עצוב?
אם זריחה מסמלת התחלה חדשה
אז למה אנחנו לחוד?
|
אינטליגנציה מהולה בטיפשות
ורמחים ענקיים של הסביבה.
וכל אדם,
וכל אדם יכול לראות עליך
|
והבטתי למעלה
לא היה אף לא ענן אחד
הכל היה כוכבים מנצנצים
מימי בשכונת מגורים לא ראיתי
תופעה כזו נדירה
|
מה אומרים לאנשים מבולבלים
מה עושים כשהם בחוסר וודאות
כיצד חשים אנשים מבולבלים
אולי הם עשו שוב עוד טעות
|
אתה מחמם את ליבי עם כל מבט
אתה מעלה ניצוצות עם כל חיוך
אתה מדליק להבה עם כל מילה
|
בא לי ללכת לידך ולצחוק
בא לי ללכת לידיך ולצעוק
לצעוק בקולי קולות בלי להוסיף עוד מילה
ולהגיד רק אני אוהבת אותך.
|
לעלות על סולם
לברוח מהעולם
לנסוע רחוק
|
אולי הוא סתם כך הופיע
זה לגיטימי אחרי כל כך הרבה זמן
אולי זה כי היה לי זמן לחשוב השבוע
|
אולי רק השקט שצורם באוזניים
כי בלב ישנה סערה.
|
יום אחד הוא הלך לאיבוד
סתם פתאום הוא נעלם
ואז החלטתי לחפש אחריו בכל מקום
|
הייתי רושמת לך שיר ארוך עם מנגינה
שתדע מה אני באמת מרגישה.
|
עובד במשרדו
דופק מסמרים
עושה בלאגן
דפיקות פטישים
|
יודע מה? זה לא נקרא לוותר
זה נקרא לשבת בשקט
לחכות בעדינות
|
השתקפות עינך הביטה בי חזרה
רציתי בך לגעת אך זה קצת רטוב
|
זה עלה לי למוח
גם לבטן וללב
תוך כדי שיגעון
כבר היה קצת כואב
|
את כל כך נואשת שזה עצוב
שולחת לו רמזים הוא עדיין קפוא
מעבירה עליו יד הוא לא מגיב
מסתכלת לו בעיניים וכלום לא קורה
|
אם היה אפשר להיכנס למוח שלי
היו רואים שם אותם רצים
כאילו לקחו וכיווצו את כולם
והם רצים סביב סביב ועושים בלאגן
|
הפכתי אותנו לזוג משמים
לא פוחדת להביט לך בעיניים
לחכות לחיוך מושלם משפתייך
לא פוחדת לעמוד לפנייך.
|
זמן תרופה המרפא את כל הפצעים
|
שקט בחוץ
מחשיך כבר מוקדם
רוח אמורה לנשב
סתיו.
|
כמו אסיר מאחורי גדר
כמו בובה בחלון ראווה...
רואה ולא יכולה לגעת
ורק רוצה אותך לחבק.
|
מה חיוך יכול לעשות לבן אדם?
הוא יכול הרבה, יכול יותר מדי,
מה חיוך אחד יכול כבר לעשות?
הוא יכול לשבור לבבות או לתלות מיליוני תקוות.
|
כולם חיים בתוך בועה
בועה שקופה ונעימה
היא שמה להגן עלייך מכל צרה
ככה זה שחיים בבועה.
|
מביטה בשמים כחולים
הדרך עוד קצת ארוכה
להתהלך בחמש בבוקר
ולחשוב על זה שאתה זה אתה
|
העיניים הירוקות שלך
חודרות לי אל תוך הנשמה
מבט קסום של רגש
אבל אותך להבין אינני יכולה
אני לא קוראת מחשבות
|
אנחנו יחד
לא בעולמות שונים
|
לפעמים אפילו היא יכולה להפוך לילדה קטנה
אחת שעומדת בפני העולם ותוהה
|
אתה תיארת לי בטלפון את הכוכבים.
ואני תיארתי לעצמי מיליון דברים.
|
רחוק בקצה שביל החלב
ישנו כוכב,
כוכב שלא ניתן לגעת בו
רק מרחוק לחוש ולצפות בו.
|
שוקעת בתוכם
צוללת עמוק בפנים
משתגעת ממבטם
|
חורף גורם לכולם להראות קטנים
חורף בצל הברקים והרעמים האכזרים
פתאום כולם מסתתרים בבתים
ויש זמן חושבים.
|
בבית.
עם שירים ישנים.
שומעת מילים
|
תנשכי חזק את השפתיים, עיצרי את הדמעות
תני צביטה לרגליים שלך שכבר רועדות, המשיכי הלאה,
זה לא סוף העולם, קנאה זהו רגש מוכר לכולם.
|
בשיחה אף פתחנו
עמדנו זה מול זה והחלפנו מילה
זה היה נראה כמו נצח
בעצם הייתה זו שנייה
|
זה רק מבחן
זה הראש שלי שאצלך
|
איזה יום מוזר מבחינת החיים
איזה יום קצת מוזר מלא מבטים.
מבטים שואלים, מבטים מתבוננים
ובתוך המבט אנחנו כבר טובעים.
|
נועלת במנעול הכי חזק שקיים
שאף אחד לא ינסה לפרוץ
את המפתח זורקת לים
אך הוא נסחף חזרה אל החוף.
|
שהכל מסתבך ועצוב לי
אז פתאום החיוך בי עולה
ופתאום אני מבינה
שזה בעצם לא משנה
|
"מזל טוב" זוג מילים קצרות שאומרים ביום הולדת
"מזל טוב" אפילו לא צירוף סמיכות
|
יום הולדת שמח רוצה לך ללחוש
להכין ברכה יפה אתה לא יוצא לי מהראש
|
אם רועדות לך הרגליים
וגם קצת דופק הלב
ואתה מזיע בכל מיני מקומות
ואולי יש גם כאב...
|
עומדים בינינו אוויר ודמיון
והמון מחשבות אשר מונעות מאתנו לדבר,
ומין חוט שקוף שמחבר את העיניים
ועליו תלויות אלפי מילים שלעולם לא יוצאות
|
לפעמים אני מצטערת
שאני לא דמות מצוירת.
למה שעולה לי הבועה הזאת בראש עם התמונה שלך
|
יש רק מילה אחת עם כל-כך הרבה השלכות
|
ואיך אני אגיד לך את זה שתבין?
איך אני אראה לך עד כמה זה חזק?
|
אין, הרגשות האלו צפים
כמו מצופים על ים גדול וכחול
הם שוב בי עולים
|
החלטתי לפתוח ספרי מתכונים
חיפשתי אחר המכון שיגיד לי אילו מרכבים צריך לשים
כדי להכין תבשיל המשכיח בנים
|
ואז עוברות השעות
וכל אחד צריך לחזור לביתו
ולא יכולה להפסיק
|
סיר על האש
מים רותחים
כמעט נשפכים
סוגרים את הברז
מנמיכים את האש
|
סוף, שהמנעולים הלכו לאיבוד
סוף, שאומרים שכל דבר חייב מתי שהוא להסתיים
|
אני פורשת
מהמרוץ ומהמלחמה
אני פורשת
כי להודות שהפסדתי אני לא יכולה
|
התחננתי לשפתיך
נשקתי על שפתי
בדיוק שלוש פעמים
ואז ידעתי
אני לא אראה אותך לעולמים
|
עוצמת שוב לדקה ועוד יש קצת תקווה.
אומרת לעצמי שזאת רק התחלה.
והפעם הגורל את העניינים יסדר,
אז למה לי כל-כך מהר לוותר?
|
אחרי שמסרתי לך את הכדור
אחרי שפתחתי לך את הקלפים
אחרי שאמרתי את כל מה שרוצה
אחרי שפעלתי אחרי לבי
|
הלוואי והיה לי פח גדול
הלוואי והיה לי פח אינסופי
ואליו הייתי זורקת הכל
לתוכו הייתי מפנה את כל כולי
|
ודקה אחת
ולשנייה אחת
שאם היו מקפיאים הייתה נראית כמו נצח
למבט אחד
הרגשתי שוב את זה
|
עיניים כחולות
והרגשה כבר מהרגע הראשון
מין משיכה חסרת מעצורים
שאומרת שזה הדבר הנכון
|
היא עמדה שם שבורה
בעיינה הכחולה זלגה לה עוד דמעה
לחייה הורדרדות היו כבר אדומות
וראו איך נושרים לה רסיסים מליבה השבור.
|
לפעמים זה פשוט
על מי אני עובדת
|
והיו לוקחים את הלב שלך
כן,
הלב במקום הצעצוע.
|
אהבה פותחת עיניים
אהבה שוברת שינים
|
הם שוכבים על המיטה
מחובקים
הלילה עוד ארוך
|
יש שם שאני אוהבת במיוחד
יש חיוך שאני אוהבת במיוחד
|
ונפרדנו,
שנפרדנו נאמרו הרבה מילים יפות.
והתנשקנו,
התנשקנו ככה סתם אבל עם רגשות.
|
ורעדו לי הידים
סתם כי דיברנו
ורעדו לי הרגלים
סתם כי הסתכלנו
|
אני כל כך אוהבת אותן
הודעות רק רציתי
|
אני לא יודעת אם תוכל
אבל תמיד מותר לנסות
אני לא יודעת עם אתה מוכן
אבל נמאס לי כבר לחכות
|
ואז התיישבתי על המיטה
עם הגב אליך
חולצה לבנה
|
לתוך בועה אטומה
הלב נסחף
ההיגיון ממזמן נטרף
|
בא לי לראות אותך 24 שעות
להכיר אותך טוב ושידידים נהפוך להיות.
|
וחיוך, חיוך אחד ששבר את לבי
המיס את דכאוני ומילא את לבי
|
אך מהו המסר הנכון
מה פתרון המשוואה
האם הוא אוהב אותה?
|
אולי כי אם הן יאמרו
הם באמת יהיו שם
ואולי
|
ממשיכה לתלות עיניים בגורל
אולי הפעם הוא יאיר לי המזל
|
זה מוזר.
מאז שנכנסת לי לחיים יש לי תופעות מוזרות בגוף.
כואבת לי הבטן רק מהמחשבות עליך.
|
רק לפעמים
אבל רק לפעמים
שנורא עצוב לי
או שנורא שמח
|
גורל מסדר את המזל שבורח מבין הידיים
לבבות נחציים בכל יום שוב לשניים
אני כאן מחכה עדיין לך
מה לעשות אוהבת רק אותך
|
בחצי עין מאזינה ללב שאומר את זה
הוא פגוע ומבין שאסור
אסור להיתלות במה שאין
צריך להמשיך הלאה
|
יש את הרגעים האלו, כן, הם באים פעם בתקופה מסוימת, שמתחשק לך
לעשות הפסקה. כן, הפסקה מהחיים האלו, הפסקה מהמחשבות,
מהתחושות, מהרגשות, מההגיון, מהלב, מהכאב, מהשמחה, מהאהבה...
|
לפעמים, בתוך הדממה, בעיקר בלילה לפני השינה, אני נזכרת שוב
במיליון דברים. משחזרת ימים שלמים לפרטים קטנים. ובאיחוד שיחות
מריצה לי בראש והדמעות מעיני שוב מאיימות לפרוץ.
|
אני סופרת את הימים לא בגלל שאני רצה לדעת כמה זמן החופש כאן,
אני סופרת כי זה בדיוק אום מספר ימים שאותך לא ראיתי. בעשרים
וארבע ימים האלו יכלנו לדבר, לצחוק, אבל גם כל השנה הזאת יכלנו
לעשות אותו הדבר.
|
וכן כואב לך. וכן מציק שזה שרק לפני חודש כביכול היה "הכל"
הולך ומספר שהוא לעולם לא אהב אותך והכל היה סתם, סתם בשביל
לנסות. שהכל היה שקר- כל החברות הזו שקר אחד גדול, האהבה הזאת
הייתה רמאות.
|
היא התעוררה בבוקר, הוא גם כן התעורר. היא פקחה את עינה וגם
הוא פקח. היא שטפה את הפנים וגם הוא שטף. היא התלבשה והוא
התלבש. היא ארגנה את התיק וגם הוא ארגן אותו. היא אכלה משהו
קטן ושתתה קפה. הוא אכל משהו קטן וגם שתה משקה.
|
מתוך שבר ענן ישמע לו בטח עוד מעט הרעם. כמובן שאם עיני יהיו
פקוחות אראה לפני את הברק כסוף. אולי זה יזכיר לי איזשהו מושג
שלמדתי בפיזיקה, אבל בטח זה יזכיר לי אותך איכשהו.
|
זרמים עוברים בי כשאתה נעמד מולי, אפילו במרחק 4 מטר אני ארגיש
אחד כזה. ולפעמים, שאני רואה אותך, עובר בי זרם כל כך חזק עד
שאני חייבת בכוח להסיר את החיוך הענק שנוצר כתוצאה מכך, רק
בשביל שלא תחשוב שאני מפגרת.
|
אני חשבתי שנועדנו זה לזו
רק מלהביט בעיניים שלו ידעתי
והחיוכים
החיוכים שהחלפנו אמרו הרבה יותר ממילים
|
כדי לשכוח ממנו:
1.עלייך להפסיק לדבר עליו עם כל אחד שעובר.
2. עלייך להפסיק להסתכל על הפלאפון ולחכות שהוא ייזכר.
|
אני אעזוב אתכם מבטיחה
אני אסתלק מהשטח ולא אעצבן יותר
אני לא אתייחס אם לא תרצו
|
אתה לא יכול לבוא בטענות אל אף אחד
כי היה יכול להיות לך טוב
כל מה שהיית צריך זה להרגיש אחרת
כל מה שהיית צריך זה ללמוד לאהוב.
|
וכבר לא כיף לי. נקודה. לא כיף להיות בן אדם שכל הזמן שותק, או
להפך כל הזמן מדבר. תלוי איזה יום זה - כי בשלושה שבועות
האחרונים הכל באמת תלוי באיזה יום זה. אך הבעיה היא שגם בימים
טובים וגם בימים רעים, על כל עשר שעות נורמאליות באה שעת בכי
טובה
|
פתאום ללא כל בעיה הלכתי ברחוב. הלכתי בכל הסמטאות האלו בהם
כבר חודש עוברות בי צמרמורת מהמחשבה על ללכת בהן. הלכתי בכל
מקום בשיא הביטחון, אחרי הכל מה הסיכויים שבן אדם שבחו"ל יעבור
שם?
|
ואני לא יודעת איך אתה תמיד, תמיד, עושה את זה לבנות תמימות?
אתה תמיד מהפנט אותן עם המבט שלך עד שהן נמסות? אתה תמיד מסתכל
בהן כך במבט מלא משמעות? או שאני מיוחדת. או יש לי סיכוי.
|
אז אני לא במוזה לאכול עכשיו. זה לא שלא ירדתי למטה רק לפני
כמה דקות, וזה לא שלא פתחתי את כל הארונות האלו שאפשר למצוא
בהם משהו מתוק לאכול, וזה לא שלא ראיתי שוקולד שם...
|
וכל הזמן אתה בראש שלי, כל דקה חושבת ומדקלמת ונזכרת בך ומתחשק
לי לספר לכולם משהו סתמי עליך וזה בעצם הדבר היחידי שאני יכולה
לספר כי זאת המחשבה היחידה שיש לי בראש.
|
אני לא טוחנת דברים.
אני לא מטחנת בשר וגם לא מטחנת מים.
יש כזה דבר בכלל?
כי אני לא כזאת.
|
וכל לילה לפני השינה אני שוכבת במיטה וחושבת כמה נפלא היה אם
היית גר בישראל, כמה אתה בן האדם אשר חיפשתי, כמה טוב עשיתי לי
בשבועיים וכמה טוב יכולת לעשות לי אם היינו נשארים בקשר. אני
מדמיינת את הפעם הראשונה שהחזקנו ידיים...
|
את נכנסת למקלחת, שוטפת כל חלק בגופך, אפילו את הכתפיים משפשפת
כדי שיראו טוב...וכולם שם לך מחמיאים על איך שאת נראית, איך
שסידרת את השיער ועל החצאית החדשה.
|
אתה נפלת מלמעלה. ואנחנו יושבים קרוב קרוב על המיטה שלך. אני
מביטה לך לתוך בעיניים הירוקות שלך. מתהפנטת. מקשיבה לך בחצי
מוח, אך בחצי השני מדמיינת שתפסיק כבר לדבר ותפעל.
|
ולחשוב, לחשוב על ההזדמנות להיות איתך על חוף ים וסלעים. שמצד
אחד העולם האינסופי והמים הכל כך כחולים. זה ים שהוא בריכה.
הטבע שם קורא לך פנימה לתוכו, להישאב. והערב יורד, שירים כל כך
רומנטיים הם שרו, זוגות התחבקו, כוכבים נצנצו עם ירח מלא לידם.
|
לשחות בתוך עיניים כחולות
לא סתם עיניים כחולת
עיניים כחולות בוכות
עיניים כחולות שמדברות
שעצובות
שזקוקות לחיבוק
|
פעם הגעתי למסקנה די פשוטה, תמיד שאתה רוצה משהו, בעיקר אם זה
ממש בלתי אפשרי כשאתה מקבל אותו אתה כבר לא רוצה אותו.
|
בלי לשים לב המונח הזה "פרידה" במילון הגיע לעיניי. אולי
חיפשתי שם משהו שיגיד לי כמו שאומרים לי בעצם כל הזמן "זה טבעי
להרגיש ככה, זה יעבור". אך הפירוש היה כל כך חסר רגשות. אולי
יש כאלו פרידות?
|
ובטח אגיע לשם, כרגיל, אם החבורה והוא ישב שם עם החבורה שלו.
אני אגד לכולם "שלום" בדיוק כמו ששאר החבורה שלי תאמר ומשם
הציפיות שלי מתפתחות. הייתי מעדיפה שכולם יעלמו, הייתי מעדיפה
שנשאר רק שתינו, לבד.
|
המשיכה ללכת, זה לא היה באמת משנה אילו הייתה נשארת להקשיב.
אך משהו אמר לה לעצור, לעצור רק לרגע להקשיב ולחשוב. הפרצוף
שלה השתנה, נעשה קצת עצוב, אולי כי ידעה שבמרחק גדר מפגרת -
מהצד השני של אולם הספורט בו התאמנה הוא נמצא.
|
ואם אתה מכונה
יש משהו שאני חייבת לעשות
להיכנס אל תוך קופסת הבקרה ולשנות
|
על מה אני רוצה שנדבר? מאיפה אני יודעת על מה אני רוצה שנדבר?
אני לא יודעת אם אני בכלל רוצה שנדבר. כי מצד אחד אין לי שום
דבר לומר לך, אין לנו שום דבר במשותף ואתה עוזב ממש עוד מעט.
|
ילדה, לא רע לך. תראי איזה חיים טובים. תראי כמה אנשים יש לך
מסביב שתמיד בשבילך. תראי את המשפחה ובאיזה בית את גרה, תראי
את הכיתה ואת התחביבים. ילדה על בנים כאלו לא בוכים. אז למה את
עצובה שמניאק עזב אותך? שהדבר הרע שהיה לך בחיים נגמר?
|
עכשיו זה הפחד, האם זה הכאב? עכשיו זה החשות שנובעות מהתאהבות
במשוואת הכאב. אולי כבר מאוחר מדי וכרגיל סיבכתי את עצמי עם בן
אדם מסובך ויש בי פחד אחד לדבר איתו לגלות שנמאס לו וכל
התשובות הדמיוניות שלי, זה באמת כך.
|
והדפים אין כמוהם. הם אף פעם לא יכולים לאכזב. הם אף פעם לא
אומרים דברים שאתם לא רוצים לשמוע והם תמיד מקשיבים עד הסוף.
כשחושבים על זה יש אנשים שהם מעין דפים. רק שלפעמים יש בני אדם
שחוטפים מצבי רוח ונעשים עצים. אני חושבת שהוא קצת עץ.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
לא באנו להנות,
באנו לגמור
וללכת |
|
