|
'לא כל ניצן פורח, לא כל פרח עושה פרי, לא כל גוזל
בוקע, לא כל גוזל ימריא, לא כל מי שנוסע יחזור, לא
כל ענף מוריק, אבל גם הנושר בדרך לא פרח לריק'
(ישעיה ס')
כששני כוחות חיובים נפגשים בשיא כוחם הם יוצרים כח
חיובי חדש שיוביל דרך חדשה ועוצמה חזקה ממהותם של
שני הכוחות.
מאמין שכל הצבעים יכולים להתחבר,ושכל האנשים יכולים
לחיות יחד בשלום,בלי שנאה,בלי כעס,רק באהבה,באחווה.
וכן כל הבדידות האיומה שאנו חשים,יום אחד תעלם,ושמש
תזרח על העולם,ותישאר לעד,ואיש את אחיו יאהב,והשנאה
תברח, לא תהיה עוד בעולם,וימים של גאולה,ופרחים של
תקווה יפרחו ויפיצו ריחם בין שדה ובין הר,ביום מן
הימים,כך הוא אמר.
גלריית חדשה של תמונות!
http://b-you.deviantart.com/
כולם מוזמנים..!
יצירות הסאונד נמצאות בארכיון האישי.
רואה הזיות וחושב על אהבות.
אחד היוצרים שכל יום מחדש מגלה לי עולם:
http://stage.co.il/Authors/25409
ועוד להקה שכל בוקר אני מתעורר עם השירים שלהם:
קוליטיס- http://www.colitisband.com/
וקולך לא גווע,
בעוד שלי כבר נגדע,
ואת נשארת לבדך,
שרה את שירך.
|
יושבים ומנגנים,
באורות אדומים,
מול ירח מאיר,
מול זיכרון בהיר.
|
גדר פרוצה,
חור בתקרה,
וחושך יורד לעולם.
|
ציירתי ציור של הימים שעוברים לידי,
כשהאהבה התעוורה ואת גורמת לי לראות,
אני מביט בתקופת חייך, בתוך עינייך,
פעם אחר פעם, את נמצאת שם בשבילי.
|
אדוות קול יצאה מגרונו
עלתה היא מחדרי ליבו,
הטוב שהפציע, הרע שנלקח
איש תמים זך וישר.
|
אז עכשיו קר לי
והמוות מרחף מולי,
מנסה לקוות לקצת מזל,
לקצת כח שיחזור לעולם.
|
ביום מן הימים הוא יקח אותה,
אל הים הגדול, אל האין סוף.
|
ושוב אכזבות,
סליחה-
כבר לא עוזרת.
|
סכין ננעצת,
עור נחתך,
ודם.
|
בעינייך יפתי,
ראיתי זריחה,
שמש שעולה,
עולה ומאירה.
|
ילד צורח,
במר בוכה,
מחרף ומגדף,
בעקבות השקט
|
ואולי בזמן אחר,
כששוב ניפרד,
אוכל לפגוע בך,
כמו שפגעת בי.
|
בוקר,
הכל פורח, הכל מחייך,
לקראתנו עולה שמש מאירה.
|
עננים בתוך שמים,
ציורו של אלוקים,
מנגינת רקע,
שירה של מלאכים.
|
דרור,
ביקשה נפשי,
חופש ונצח
|
אבל עכשיו חזרתי ולעולם לא אברח,
אז תחבקי אותי עכשיו,תחבקי אותי חזק!
|
הוא בירך,
ונישק,
הוא נלחם,
והגן.
|
ופסיעותיי,
אל מול ירח חיוור,
ומבטי,
על ילד עיוור
|
עברה שבת,
ואתה כבר אינך,
עזבת,
אל העולם הבא.
|
ילדה שלי,
את מביטה בי,
ואני,
חסר כל מבט.
|
וכשכבו האורות,
עלתה להבה מבין גופי,
נשמתי בערה בקרבי
|
כשנשברתי על המזח,
כשהגלים שיחקו בי כקצף לבן.
|
כשהסתובבת,
כשהפנת את הגב,
אל העולם,
אליי.
|
הלב הכי קרוב אליי,
עזב,
הבכי הכי חזק שבי,
פרץ.
|
בעוד המבט,
אל תוך עינייך פולש,
לא נותן מנוחה,
לא משאיר תקווה.
|
חומק לך בשקט,
בין מחשבותיי,
נכנס אל תוך ראשי,
משחק בדמיונותיי.
|
כשהמבט מסתכל לתוכך,
כל הרוע מאיים לפרוץ,
אל מחוץ לגבולות,
אל מחוץ לרצונות.
|
וראיתי בעינייך,
את כל הכאב,
התקרבתי אליך,
וביקשתי סליחתך.
|
לנצח,
אזכור את דמותך,
איך באת והצלת,
ובכל רגע נתון עזרת
|
לילה גשום, שמים שחורים
נטולי עננים וכובים.
סוגר שמירה בבסיס,
עולה לטנק הקרב מתחיל.
|
השמש נעלמה,
זאבים יללו,
לירח מלא,
והריחו דם.
|
הגעת לסוף של הכלוב,
אתה מפוחד, לא רוצה לעזוב,
מרגיש כמו ציפור מהססת לפני מעופה הראשון,
אך אתה חייב להתגבר, חייב להמשיך בדרך.
|
את כבר קרובה להרוג אותי,
קרובה לחנוק עד מוות,
ממשיכה ולא נרגעת,
וכך אני מת בידייך.
|
מחפש נקודה,
להיאחז בה,
מציאות עגומה,
כל יום יש בעיה.
|
נשבר,
ושוב נעצר,
עד שנסגר,
הוא כבר נפתח.
|
ועבד העולם,
כעבד הזמן,
לא חופשי,
לא מאושר.
|
על מדרגות,
את עולה,
אני יורד.
|
רק להסתכל,
בעינייך המתות,
רק להקשיב,
לקולך הגווע.
|
גם הלכתי
וחיפשתי,
גם ניסיתי
ונכשלתי.
|
בתוך עולם של חול,
נצייר במכחול,
את אותם רצונות,
של קדושה וטהרה.
|
נותנים חיבוק נותנים ליטוף
תחושה של אהבה, של חשיבות
|
וכך מחובקים, נשארנו, שותקים אך מדברים,
ליבנו, פורח באוויר, מגביר קצב,כעולה באש,
בוער מרגש ומן שלווה כזו יורדת, לא עוזבת,
נותנת ולא נעלמת, ממשיכה להעביר בי את כוחך.
|
ואת עכשיו,
שם למעלה,
עם המלאכים ששמרו על גופך,
עם האלוהים שרצה לראותך.
|
שמחה ירדה לעולם
כשאתה באת,
נולדת,
מרחם אימך יצאת.
|
שערך
בוער כשמש,
מבטך
כרשפי אש.
|
צועק במרירות,
צורח בקרירות,
את מפנה את הגב,
דמעות מוצאות את דרכם.
|
זורמת כנהר,
תשוקתי אל החול,
צועק אלייך,
בשדות למרגלות ההרים.
|
ואם רק תתני לי עוד קצת כח,
אוכל לקטוף לך ירח
ורק אם תחבקי אותי קצת יותר חזק,
ריחופינו בעננים יהיה קרוב.
|
ומבטך - כה נוגה,
כל גופך - געגועים,
תשוקתך - נמסה ברגעים,
ועינייך - כפלדה.
|
ומלפנים,
רק אכזבות של רגע,
ומאחור,
את נשארת לבדך
|
וראה בעיניך,
את הבכי מהלב,
את הדמעות שזולגות,
ולא מפסיקות.
|
ורק אני,
בוכה,
כשכולם שמחים.
|
נעלמת מחיי,
אחרי שנים של ביחד,
אני מוצא את עצמי,
מסתגר בחדר לבדי.
|
אמונה בכפות ידייך,
אמת בדמותך,
היופי של פנייך.
|
תוהה אם לישון,
זה הלילה האחרון,
שבו אולי, אזכה לראות אותך.
|
זמר אהבה,
לך אני שר,
מול חלונך,
שר בכיכר.
|
הייתם שניים,
זמר וגיטריסט,
הוא כתב, אתה הלחנת,
וככה שרתם שירים.
|
ירד דודי לגנו,
שמים סערו,
עננים נזעפו,
וכוכבים נצנצו.
|
השמש שוקעת,
ומביאה עמה חשיכה,
אך אנו מצאנו את האור,
אחד בתוך השני.
|
להגיע לבית של סבתא שלך ולראות את אמא שלך בוכה איתה,
זה קשה.
|
נדנדה עפה ברוח, הילד ברח,
הילד איננו, האם ישוב?
זאת לא נדע לעולם...
|
צהוב, כתום ואדום, צבעים עזים מכים בחוזקה,
נותנים הרגשה, רגע של תחושה,
העצב גווע, הכאב נעלם,
וזה שוב נראה כתחילה של יום נפלא.
|
ועוד איש בודד,
עובר על פניי,
מרחם על ילדיי
ורומס את רגשותיי.
|
ואני חושב איך אוכל להועיל לך, מבלי להזיק לך?
|
אמרנו שהמוות לא יפריד בינינו,
ושנינו נורינו מאהבתנו.
|
אילו רק יכולתי לצייר לך אהבה,
הייתי לוקח פיסה של בד,
זורק עליה צבעים,
|
אל שפתייך, שסגורות תמיד,
שקמוצות בלי פיתחון,
רוצה לחדור.
אל תוך שתיקותייך.
|
אך לא באת, ואותי הרסת,
כן, אותי הרסת, אמא אהובה.
|
אני רוצה לתת לזה ליפול,
עד שנשמתך תבער באש געגועים.
|
רוצה לצאת באוטובוס האחרון
אך זה סוגר דלתות מפניי
ומותיר אותי לבד מאחור
בארץ הבדידות בארץ העצבות.
|
ואתה מרגיש שוב בודד,
נבגדת בידי חבר.
|
חייך התנגשו במכונית בלי ערך.
|
ומוצאים גלולה,
את אותה גלולה מרה.
|
תופס אותו שלא יברח,
תופס חזק ומחבק אותך.
|
ודם הדמעות פורץ מבין עיניך,
אינך יודע מה לעשות.
|
והגשר מתמוטט
והכאב שוב חודר
והמבט בעיניך, כה כואב.
|
על הר גבוה ועל נחל איתן,
על חוף עטיר חול ועל ים מלא כחול.
על דשא ירוק, שאותי שבה בקסמיו,
ועל קוץ צהוב, שאותי עקץ ברגשותיו.
|
אני מעדיף לברוח לצד השני,
לעצור ולהביט,
מה יגידו החיים.
|
והגלים במים,
סוערים,
וסופות של חול,
מחווירות פנים.
|
גדולה היא משירת הים,
עזה היא משירת דוד על יונתן,
כרוח סערה משמים,
כחץ סופה,בשעת מלחמה.
|
וכשהשמש תעלה,
שא עיניך לשמים.
|
ולפעמים,
מלאך ירד,
מבין שמים זוהרים.
|
ונדמה שהערפל התפזר
והאור הזיז את הצל
|
כי אנחנו לא נועדנו זה לזה,
אז כל אחד יפנה עכשיו לדרכו,
ונקווה ששוב לא נתראה.
|
ועכשיו כשזה הגיע לפה,
הכל שחור כל כך,
רק בכי וזעקה,
מספד ויללה,
נשמעים מכל פינה,
מכל עברי הדירה.
|
אזעקות מהדהדות,
קטיושות שוב נופלות...
ואנחנו בורחים, ליישובי המרכז,
חושבים ששם נהיה יותר בטוחים.
|
אחזיק את ידיך כשתצטרך,
ואחבק אותך כדי שתתרצה.
|
באתי אליך,
בליל קיץ, מלא אוויר.
שם בהרים,
בינות לעצים
|
בים האהבה,
בים האהבה האסורה.
|
ירח מאיר את פניי,
דמעות זולגות להן מעיניי,
עלים עפים ברוח,
ואנשים נשברים בלי כוח.
|
כי האבנים האלו,
הן הכח שלנו, הכותל שלנו,
הן כותל הדמעות,
הן כותל השלום.
|
נעלמת מאחורי הקשת בענן,
ואני כבר לא רוצה אותך לראות,
לא רוצה איתך להיות.
|
אז עברת אותי, ועזבת אותה,
נותרת לך לבד במערכה.
|
לבל תיפלי
לתהום,
לבל תיפלי
ולא תשובי עוד.
|
ליבי זועק
ללא מנוחה,
כך מתחיל לו לילה שחור,
לילה ללא אור.
|
והמוות, מרחף עדיין בעיניי,
אני נזכר במבע עינייך
שאמר את כל הרגע,
היה זה רגע נורא.
|
ואני מסתכל בך, ואת בי
והמבטים אומרים הכל, את כל העצב ואת הבכי
אך גם את כל השמחה ואת כל הצחוק
ועינייך אומרות לי, תקווה וגעגועים.
|
מעל מחסום של אש,
גדר פרוצה, תיל ברזל,
חייל עומד ושומר
עליי, עליך, על כולם.
|
נר דולק,חלון בודד,
מביט,מנגן,
על מיתר קרוע,
על איש פצוע.
|
עיר רפאים,
עיר בלי חיים,
נוסע ברחובות,
אין איש שיוצא לאור.
|
ושוב דיכאון, מעלה חיוך קלוש,
אושר מסב אור על סובביו,
זמן חדש נפתח,
עלה ירוק פורח בסתיו.
|
הבאתי אותך למקום שבו הכל פורח,
מקום שבו אהבתנו נחרטה על ירח,
הבאתי לך פרח,
פרח של אהבה.
|
אני הגברת הלבושה באדום,
מתנועעת לי לצלילי רוקנרול
|
קחוני שמים אפופי כוכבים,
שימוני בתוך מרבד של עננים.
|
רוח, בואי אליי,
עטפי אותי מכל צדדיי.
|
הבכי שלי,
זה הצחוק שלה,
הכיעור שבי,
זה היופי שבה.
|
בואו ונשיר שיר עצוב,
נצבע את השמים בשחור,
ונוריד מאיתנו את השחוק
|
את שרה את כאבו,
את סיבת מותו.
|
ומה אגיד לאחיך הקטן?
מה אתן לו בתמורה לאהבתך?
הרי אני עפר ואפר לידך,
נושק את סוליות רגליך.
|
קינה אחר קינה,
נאמרת בדמעה,
זעקות בכי ושבר,
נשמעות מכל עבר.
בעקבות תשעה באב.
|
מולי. יש רק כאב. אין לב. רק כאב.
היה שקט. הייתה הרגשה של קדושה. הרגשה של רגע.
ואז צלילים החלו להיכנס בחום.
|
'שם באופק ליד חוף הים
שוכנת לה בת הים הקטנה..'
|
טיפות,טיפות,טיפות.
תכינו שוקו חם..תגבירו את הווליום ותהנו!
|
רק גלים וזכרונות... וכל זה בתוך אור אחד גדול.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
