[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 179203945 179203945  D A W N

אל היוצרים המוערכים על ידי נדיה ש שיר
They want to kill me
they want me bad
please dont hurt me
please dont hurt me
give me just one day
to say goodbye to my lover

They want to fill me
they want me bad
please dont hurt me
please dont hurt me
give me some silence
one chance to fly
to my lover

Cause i feel
cause i feel so low
cause i feel
I feel so lonely

Dont need to feel the pain
dont need to cry
give me some silence
one chance to fly
to my lover

KILL ME  היהודים


Goodbye cruel world
im leaving you today

goodbye goodbye goodbye

goodbye all you people
there is nothing you can say
to make me change my mind

goodbye.

GOODBYE CRUEL WORLD  pink floyd




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היא התנצלה ואמרה שרמי מלמעלה זרק עליה שקיות מים.
רמי הוא העבריין של הבניין, ולכל בניין יש אחד כזה. אומרים
שהוא מואשם בהחזקת סמים קלים ועכשיו הוא במאסר בית .איה ונעם
מכירים

"נו, אז איך נקרא לו?" אני שואלת "לא יודע" דין עונה "איך
קוראים לאריה ורוד.. את יודעת?" ( אריה ורוד? ועוד באמצע
המושבה?) "איך שקוראים לאריה רגיל" עניתי לו. "נקרא לו גומז"
דין אמר "מסכימה?" "כן, אני מסכימה" חייכתי.

כל יום שישי הם היו נפגשים בבית קפה, בדרך כלל ארומה, היא
הייתה מזמינה משהו לשתות ומשהו קטן לאכול.
אחר כך מדליקה סיגריה והם היום הולכים אליו הבייתה, תמיד אליו.

היא לה חדר בצבע בורדו- מתאים בול. מול הדלת היה לה שרפרף קטן
ועליו טלפון ורוד, המיטה שלה הייתה בצד השני של החדר, מיטה
שחורה וארון שחור ומעל המיטה היה מדף שעליו היו כל הלקים שלה
מסודרים- וזה הרבה לקים לסדר.

הוא שנא את זה, הוא רצה להראות לכולם כשהוא שמח, הוא רוצה
להוציא את זה החוצה, להלחם באדישות
אבל הוא התרגל לזה. וככה גם כולנו.

מאיה הייתה ילדה יפה מאד, היו לא המון חברות, היא הסתדרה כמעט
עם כולם. מאיה הייתה חברותי מאוד וגם אנשים שלא הכירו אותה
וראו אותה פעם ראשונה, התחברו איתה.

"שלום". היא אמרה מחוייכת כולה, למוכר בקיוסק. רטט של גועל עבר
בגופו. איך אפשר להוציא חיוך כלכך מקסים לגבר כבן 55 שיוצאות
לו שיערות מהאוזניים ויש לו שחור מתחת לצפורניים.
הוא הסתכל על השיער שלה שהיה אסוף ברישול ושקע בהרהורים, קם
ואמר לה סליחה. היא הסתובבה ב

תמיד כשהייתי שומרת עלייה הייתי מביאה לה מסטיק עגול בצבע
ירוק- אותם היא הכי אהבה, היא לעסה אותם ובלעה אותם- שאלתי
אותה פעם למה היא בולעת אותם והיא אמרה שהיא פשוט שומרת אותם,
צחקתי עלייה אבל היא הרצינה ואמרה בפה ירוק "באמת!".

כשהכרתי את עוז לעומק, הבנתי אותה למרות שההגיון שלה היה כלכך
לא הגיוני, והאופי שלה, השמחה והקופצנות שלה גררו אותי להימשך
אלייה ולדעת מה באמת כלכך משמח אותה.
גם לי היו נפילות, גם אני לא יכולתי להחזיק מעמד וכן, גם אני
נהייתי צבועה.

כדאי לזכור שהכל פסיכולוגי ואם תרצו במקרה לדעת איך משתכרים
בלי להרוג את הכבד תוכלו לפניות אליי, לא כולל הקאות ושאר
מניפולציות כמו לשחק בליבו של בן המין השני.

בדרך היא פגשה את קים, היא ישבה איתו בחורשה הקרובה לבית הספר,
הם ישבו קרוב קרוב, אדריאן אהבה לשבת עם קים מוקדם בבוקר עם
סיגריה ביד אחת והיד של קים בידה השנייה

פנטזיה
היה לבני האדם מנהג מוזר שכזה - להתאבד. בכל פעם כשבן אדם שלח
יד בנפשו, נהרגו איתו כעונש - פיון ופיה.
זאק וזנדרה שכבו במיטתם בפינת המאורה. זאק ליטף את שיערה הירוק
של זנדרה והיא אחזה בגופו הכחול.

אבל - כמו בכל מקרה יש את האבל הזה שקוטע את הפנטזיות והחלומות
והאבל בסיפור הזה היה אישה, ממש תכשיט.

נדפק לשי המוח כמו שלאף אחד אף פעם לא נדפק המוח - הוא פשוט
היה דלוק חודש וחצי... כשהייתה לו חקירה, המנייאקים שאלו אותו
אם הוא תחת השפעה של סמים או אם הוא היה בכלל בחודש האחרון, שי
אמר שלא ואחרי שהבדיקות שתן היו חיוביות הם עשו אצלו חיפוש
בדירה...

שלומי חיכה לי מחוץ לתחנה, ראיתי עליו שהוא לחוץ, מה זה לחוץ,
תחת.
מתחת לחולצה המכופתרת - יעני רושם ראיתי עיגולי זיעה מבצבצים.
נכנסנו פנימה, הפקד שאל את שלומי אם אני יודע, שלומי נענע
בראשו, שלילה.

הוספתי ואמרתי שלא משנה כמה דברים רעים הוא חושב על זה- אני
חושבת על זה דברים רעים פי 2. הוא שוב גיחך (הוא כלכך דורש
כאפה). אחרי אותה טעות נהיינו ידידים הכי טובים ובהתחלה באמת
היו לזה הרבה פלוסים, למרות הכל- תמיד הרבה יותר נחמד שבן המין
השני מקשיב לך ובמיוח


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
החברה שאיתה אתה הולך ברחוב בשביל להרגיש קשוח כשאיזה ערס יורק
לכיוון שלה או אפילו מבקש סיגריה או שואל מה השעה - כאילו כל
השכונה שייכת לאבא'שלו. אתה מרגיש קשוח עולם כששורקים לה
ומקווה שלא בטעות התכוונו אלייך כי חשבו... לא משנה מה חשבו!
זאת טעות!

ככה, שיחה אחרי שיחה והם לא מגיעים לנקודה- שהיא רוצה אותו,
אבל כרגיל היא בחיים לא תעז לפתוח את הפה שלה- הפה העקום שלה
ולהגיד לו שהיא רוצה אותו- להפתיע אותו, שזה יבוא לה מאמצע
שומקום- בעצם לא משומקום שזה יבוא לה מהעיניים שלו מהעיניים
החומות והגדולות שלו.

עברתי את זה לאט אבל עברתי, אין לי את זה יותר ואת יודעת מה זה
זה, אני לא אוהבת אותו פחות אלא בצורה שונה, ורואה אותו מדרך
אחרת ומצד אחר- וזה טוב לי. אני מדברת איתו הרבה והוא מאוד
עוזר לי, למרות שאני לא בטוחה שהוא רואה את זה.

היה לי קשה להצביע על אותה נקודה, על אותן מילים שכתבתי עלייה
ולהראות לה ולפתוח את עצמי ולהגיד "הנה, זה - זה עלייך" לא
רציתי שהיא תראה שאני קטנונית, שהיא תחשוב שאני אולי צרת
אופקים או בעלת דעות מיושנות, לא רציתי שהיא תקרא את זה - לא
רציתי שהיא תקרא אותי.

הוא היה חייב להרוס את זה, זה בטבע של בני האדם לא לשמור דברים
בבטן, אז הוא היה חייב לדבר על זה, להוציא את זה החוצה - לספר
לה, לסםר להן. הן, כמובן, חושבות שהן יודעות הכל ויכולות לשלוט
בכל, חושבות שהן כל העולם, חושבות שאם הן לא ידברו איתי זה
יעזור במשהו.

ע' שלי, אני יודעת איך את מרגישה. ע' שלי, אני יודעת מה את
חושבת שכולם חושבים. ע' שלי אני יודעת מה שאת לא יודעת - וזה
שאת טועה. ע' שלי, זה לא נכון ולמרות שזה לא עוזר עכשיו אני
אמשיך ואומר שזה הטעות הקטנה שלי, הטעות הקטנה שלנו - החברים
שלך.

מכתב
מישהו רוצה מנוי לבית קברות? מישהו פעם צלצל לחברה קדישא וביקש
מנוי לבית קברות?
אני לא רציתי מנוי לבית קברות, אבל קיבלתי אחד... ושילמתי עליו
- לא בכסף אבל בכאב.
בכרטיסיית ניקובים של המנוי שלי מנוקב רק ניקוב אחד, אבל מנוקב
לי גם בלב ניקוב אחד,
ניקוב אחד..

אני החלטתי ואני קטעתי, למרות שיכולתי להמשיך- החלטתי להתקדם
כמו מפגרת, בלי לחשוב בכלל מה יקרה ואת מי ומה אני עוזבת כשאני
מתקדמת, ואת מי אני נוטשת ואת מי אני שוכחת ולמי אני גורמת
להתגבר עליי, על הנוכחות שלי, ועל האהבה שנתתי.




אנשים שמאליים
מתים כל שנה
משימוש במכשירים
שמיועדים
לימניים.
עובדה.

גמבה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 26606. בבמה מאז 6/10/03 23:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לנדיה ש שיר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה