|
 נו, ההוא מהסרט הזה. כן, בדיוק. |
W01ƒ-M
[נא לחשוב שמקריא את זה קריין רציני ביותר בחדשות של
ערוץ אחד. וזה לאאאאאאא חיים יבין...] אלף
תשע-מאות תשעים ואחת. סוף האביב [זה אמור להיות
חורף, אבל לא חשוב.]. משהו צורח באיזור נהריה. תינוק
חדש, מגיע לעולם [טא טא טא טאמממממם...]. הורים
מאושרים, שלושה אחים גדולים ומעצבנים, ונדב אחד.
שלוש שנים לאחר מכן, הוא פוגש את מוסדות החינוך בפעם
הראשונה, ובהחלט לא האחרונה. עוד שלוש שנים לאחר
מכן- הוא נכנס למוסד שימרר לו את החיים עד סוף ימיו.
איך הוא ייצא מזה? מה ייקרה שם? כל זאת ועוד, בפרק
הבא, של- [שם של סדרה]
הכל. היא הייתה הכל בשבילי. מההתחלה עד הסוף. כל ימי חיי, היא
הייתה שם, תומכת ועוזרת לי.
|
ויכלו השמים והארץ, וכל-צבאם. ויכל אלהים ביום השביעי, מלאכתו
אשר עשה; וישבת ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים
את-יום השביעי, ויקדש אתו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר ברא
אלהים לעשות.
|
צלצול. עוד צלצול. צלצול שלישי. יד נשלחת באוויר לכיוון השעון
המעורר. לחיצה קצרה. תחילת צלצול רביעי. שקט. שמיכת פוך עבה
מתעופפת באוויר.
"עוד בוקר שגרתי..." הוא ממלמל ומתחיל להתלבש
|
"שלוש דקות!" היא צעקה עליו בעיניים דומעות "שלוש דקות יצאתי,
וכבר אתה הולך איתה, הא?!"
"מותק, תביני" הוא ניסה לתרץ את זה, אבל זה לא יעזור לו...
"אל תגיד לי מותק!" היא התפרצה עליו "אני הולכת אתה ישר קופץ
עליה, נכוון?!"
|
|
|
איש אחד הלך
בכביש,
ודרך על עכביש.
העכביש התרגז
נורא,
ודרך בחזרה.
ואני שואל, למה
האיש הולך
בכביש?
מה זה פה?
נתניה?
יעקב פופק בערב
שישי
משוררים
אנונימיים. |
|
