|
"ופתאום הוא מגיע. אני חושב שבחיים שלי לא ראיתי אחד כזה. איש
בן 70 בערך, עם מדים כחולים שאני חושב שהבד שלהם מזמן לא ראה
כביסה. הוא נראה כאילו עכשיו הוציאו אותם מהבוידם, גם את המדים
וגם אותו... מאיפה לעזאזל מגיע באמצע שום מקום כרטיסן?!?!"
|
עכשיו רק כמה סנטימטרים הפרידו בניהם. הוא הרגיש את ההילה שלה
"נשענת" על הגב שלו.
אבל כשהוא הבחין שהוא מתקרב למדרכה הוא הבין שזו לא ממש הייתה
ההילה שלה , אלא הידיים ...
|
"הבטתי למטה , בוחן את הנעלים המפורקות שלי בקפידה , ואז הבנתי
שאני בעצם מעליו , הוא באמת היה מתחתי , וזה הוביל אותי לרעיון
שבאמת הלוויות של אחרים זה חרא , לא רק שהוא מת , הוא גם צריך
לראות את כולם מלמטה..."
|
נסענו.ביחד.מושבים צמודים.מחליפים מבטים.ואני אוהב אותה. היא
מחייכת.מסיתה את השיער מאחורי האוזן,ומגניבה עוד חיוך
מסמיק.וגם אני,משפיל את הראש במבוכה.מביט על הריצפה,ושוב אליה.
לעיניים העמוקות שלה...
|
בסיבוב שם בכביש המהיר,
בכיכר,
יש איש אחד מוזר.
|
אולי רחמים יתרים,
מיגעים את לבי ?
|
את ידה תעביר בין שיבולי הדגן
והן ישמיעו ברישרוש רחש קטן
אותו הקול של שולי שימלתה
הקול של האבן תחת רגלה
הקול שישמיע הרוח בשערה
|
|
|
זה שחתול יודע
לפתוח דלתות, לא
עושה אותו חכם.
ראיתי אלפי
אנשים פותחים
דלתות, אפילו
סוגרים אותן.
לעומת זאת,
לכתוב סלוגנים,
לא ראיתי אפילו
חתול אחד עושה
זאת |
|
