|
יום שישי. שקיעה. ים.
שתי בנות יושבות על החוף, מסתכלות עליה.
|
זה היה יום גשום.
הלכתי בשדרה עם העצים הגבוהים, בלי מקום להגיע אליו, בלי מקום
לחזור ממנו. סתם, ללכת. לא רציתי שכל מי שעובר ברחוב יראה את
הדמעות שזולגות על הלחיים שלי. הרכנתי ראש. הלכתי הרבה.
הרגליים שלי לא נתנו לי ללכת יותר. נעצרתי ועמדתי מתחת לאחד
העצים
|
עליתי על הרכבת. לא ידעתי לאן היא נוסעת, אבל בכל זאת עליתי.
התיישבתי בהתחלה. בקרון הראשון, במושב הראשון. הייתי לבד בכל
הרכבת. והרכבת נסעה. ונסעה, ונסעה. ולא עצרה באף תחנה.
|
|
|
בדיחות שואה לא
מצחיקות!
פרובוקטור. |
|
