|
עוד לא החלטתי מי מהם זאת אני... |
התחלתי ללכת הרחק ממנו מסתכלת מסביבי , מדבר לבן עוטף אותי,
קרחונים רמים מאייימים עלי מסתכלים עלי מלמעלה וצוחקים, ים לבן
קפוא בלי סימני חיים לועג לי בגדולתו, והגופה שלו מסתכלת עלי
דרך השמיכה בחיוך מלגלג
|
לפני הרבה הרבה שנים היה רק טוב על פני כדור הארץ, תמיד תמיד
היה אור. אלוהים תמיד הסתכל על אנשים עם העין הטובה שלו- השמש
שהאירה וחיממה את הנפשות הטהורות שהסתובבו על פני כדור הארץ
|
עכשיו, עשרות שנים אחרי, הכינה נחמה, לבנה משיבה יושבת ביער
לבן משיבה ושרה קינה חרישית, שיר עם כינים ישן מיימי השואה
|
אתם מכירים את השיחים האלה שגוזמים אותם בריבוע, יענו גדר, והם
גודלים ושולחים ענפים ומנסים לצאת וכל פעם בא הגנן וגוזם מחדש
לריבוע?
אז השיחים האלה, זה אנחנו, והגנן- החברה.
|
|
טוב, די, נמאס
לי. כבר עדיף
לעבוד ברמזור,
גם משלמים יותר.
כמה אפשר? אני
עומד כל היום
וצורח. נמאס.
כותבים עליי
סלוגנים מטופשים
וכולם רואים את
השיערות שיש לי
באף. אני
מתפטר!
האיש האדום
שלמעלה ברגע של
משבר, לפני
שהתחיל לעשות
מדיציה. |
|