|
אולי זה היה מזג האוויר האפרורי ששרר בחוץ, או אולי שוט אחד
יותר מדי של בד אפל, שגרמו לי לפצוח במונולוג ארוך במיוחד בפני
הברמן החף מפשע, ששאל אותי שאלה תמימה.
|
הוא מוריד לה את המשקפיים. תמיד הוא אמר שהיא נראית כל כך יפה
בלעדיהם. עכשיו העצמים הרחוקים נראים לה מטושטשים, אבל הוא
נראה חד ובהיר, כי הוא קרוב. קרוב מאוד.
|
הלוואי שיכולתי
לקחת דברים מסוימים מהעבר
ולהוריד אותם לארכיון
|
"את כותבת יפה", הם אומרים
מבלי להבין באמת
את המשמעות,
את מה שעומד מאחורי המילים.
|
אני שונאת לראות שמסתדרים מצוין גם בלעדיי.
|
תישארי ככה, כמו שאת
עם המעטפת הקשיחה מסביבך
|
אין טעם לנסות, כי גם ככה ניכשל.
אין טעם לקוות, כי גם ככה זה לא יקרה.
אין טעם לקום בבוקר, כי היום יהיה בדיוק כמו זה שלפניו.
|
כמעט לכולם יש את התהום הזו.
אולי הם ביקרו בה בעבר, היו בתחתית, והצליחו, אחרי הרבה
מאמצים, לטפס שוב למעלה. אולי כמעט נפלו, אבל ברגע האחרון
נאחזו בדפנות התהום, או שאולי נאחזו ביד המושטת מלמעלה.
אולי עמדו ממש על הקצה ומשהו עצר בעדם, אולי הושיטו רגל אחת...
|
תמיד נדמה לי
שאני צופה מהצד בסרט של חיי
נראה שאני לא חלק מהסרט.
|
תחשוב לרגע על הנקודה הכי חלשה באופי שלך,
על הדבר הכי שפל שעשית,
על הדבר שאתה הכי מתבייש בו, הדבר שאתה הכי מתחרט עליו.
|
לפעמים היא חולפת על פניו רק כדי שיסתכל. הולכת וחוזרת, הלוך
ושוב, כאילו במטרה מסוימת, אך למעשה היא הולכת לשום מקום. עושה
את עצמה מחפשת משהו, או צריכה משהו, כשלמעשה כל מה שהיא מחפשת
וצריכה זה את ההערכה העצמית האבודה שלה.
|
|
|
העולם הוא במה
ואני הבמאי
אלוהים בראיון
למגזין במה |
|
