|
"אפשר לראות תעודה?" שאל המאבטח אברו הגישה לו את תעודת הזהות
שלה. "לאן את נוסעת?" הוא שאל. "לבנימינה"." בנימינה?" התפלא
המאבטח "אין לך מה לנסוע לשם זה מקום של אשכנזים".
אברו רצתה לשאול מה זה אשכנזים כי היא חושבת שבדימונה איפה
שהיא גרה אין כזה דבר אבל משה
|
ואלפי שקיעות וצללים,
ריח אחר וחליל נדודים.
|
כבר הדלקת את הנר,
נר זיכרון, נר הזכור,
כבר פרשת תכריכים, בגד בכי ושחור
ומזגנו הכוס, יין היגון
ונשב לומר קידוש אחרון
|
ממואב הוא בא,
והוא בן הגרים,
הוא זקנתו היא תמר ההרה לזנונים
|
העמודים תקועים במים,
אך הגשר עומד מאליו.
כנראה תלוי הגשר,
מחובר בחוטים נסתרים.
|
את טירת הכסף, השושנים האדומות.
רכה כמשי, זוהרת כמתכת.
|
ועתה אהובה, מול הרים נישאים,
טרם לכתי בעקבות הפלדה,
רק תני ידך והבטיחי רק זאת
כי תמתיני, חכי לי אחת יחידה
|
ומבכי שופרי,
תשמעי שברי תרועות
|
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
