|
אני נופלת מימך..
לא נופלת על הרגליים
לא נופלת משמיים
נופלת ככה.. מתרסקת, נשברת לרסיסים, מתרחקת..
|
אתה מתאר, היא אמרה לי, הדמויות שלך רזות וריקות מתוכן, אתה
יושב שעות בבית וכותב על "כלום". הייתי בהלם, נכון שביקשתי
ממנה להיות "ישירה" וכל הבולשיט הזה אבל מי ציפה למבול של
"ברכות" בנוסח מתוקן מבית היוצר של הילדה שרק לפני כמה ימים
פגשתי בבר.
|
עשרות נערות ונערים ישבו בגן וטחנו קרפ צרפתי והריח המשכר של
הקיץ תרם לאווירת הביחד אני עם עוד כמה מחברותיי טיילנו בשקט
לכיוון שוק הכרמל מנסות להסוות את עצמנו מה לעשות כשאתה סלברטי
מתחיל אי אפשר ללכת ברחוב מבלי שאיזה דביל יבקש ממך חתימה או
משהו כזה
|
כמו שאומרים אני לא מפוקס... אנשים מסתכלים עלי ורואים את
אחי.. אחי הגיבור המזדיין הזה טייס F-16 בחיל האוויר ואני
כלומניק למה? כי לא רצחתי איזה 100 חיזבלונים זה ממש לא נשמע
לי קשה ללחוץ על כפתור שם למעלה ולפוצץ כפר.. כוס אימא של הבית
הפולני הזה
|
אתה יצור נאלח אתה...
יושב בבית וסופר את הדקות מחפש את העתיד הלא כל כך ברור ושוב
אותו הקיטש ושוב אותם תרוצים נושנים ושוב אותם מילים מתועדות
היטב בכל אמצעי האלקטרוניקה העומדים לרשותך
|
אנחנו שרים בחברותא בלילה / צועקים על לבנה מזקינה
פוזלים לצדדים / שונאים מתנות וחולמים על חיבוק
מאחורי חלון הראווה כמחווה אנושית לווגה
משפילים מבטינו לנוכח מציאות משמימה.
|
אני שמעולם לא איבדתי, חוקר בעיון.
|
כבר לילה שני...
בוקר שם... בין ארבעה קירות, גשם ברשרוש חתולי חוטף את דמיוני
שומעת ימים אחרים צועקים בין ערות לשינה היפנוטית.
מתעבה לטיפות מציאות על חלון אפשריות
|
אחת שיודעת שהחורף קרב מהותו של מרק מחמם
אחת שיודעת את סוד העצים מבשילה בצילם
|
אימא שלי היא זונה ואלכוהוליסטית אבל בשבילי היא נסיכה!
אימא שלי, שוכבת עם גברים למולי. תופרת חולצות ומודדת
|
במקום בו שוטרים לוקחים סמים ילדים רוקדים לאלוהים ואנשים אט
אט נשברים שם אקבע ביתי
|
יצאתי לטיול עם גבר אלים..
שואלים אתם? איך מגלים את אותם אנשים
|
באין מטרה אני מגדיש את עצמי אליכם
באין תקווה אני הולך ומיתמם
באין עוררין אני צובע את הקיר בשחור
באין מסתכלים אני נהנה מהאור
|
מצע של בולשיט מונח לפני כל מה שעלי לעשות הוא לבחור
עבודה תקשורת בין אישית אנטי סוציאלית מתחננת
דרך חתחתים מודרנית משולבת פס רחב
|
צריך
צריך לטפל בחיה הפצועה להחליף חוויה לשרוד עוד שניה
צריך לעבור תאונה לכרות עוד אונה לשעמם ת'שכנה
|
את פנייך אצרתי בבדיל /
יצקתי תקופה ממושכת / הפכתיך לקמע
|
תחנה בודדה בחיים הקצרים לו בחרתי נכון היינו עדיין חברים
מסתכל על השביל אבנים מזדקנות נמלים בונות להן ארמונות בורג
קטן בשביל העולם אם אין לך כסף אתה לא קיים שואל ושואל והתשובה
|
יוצא מן הקופסה המתוקשרת שם את האנטנה בכיס ויוצא את תל אביב
המשוחררת
עם מסטיק בטעם אניס
תור ארוך מול מועדון אנשים נדחקים וחם אני רואה אחד ששולח
ידיים ואחד שמצלם את כולם
אופס לא שמתי לב דרכתי על קבצן מזדמן זורק לו מטבע סגריה ולי
הוא מהנהן
|
כבר הרבה זמן אני חושבת לכתוב מכתב כזה אבל אין לי אומץ.
בשבילי המכתב הנ"ל כמוהו כמכתב התאבדות. מלא רחמים עצמיים
זיכרונות נשכחים. ואשמה, הרבה אשמה.
|
אתה מונחה כאב...
אז מה אם התפוצצת בתוכי...
בדקה אחת של אושר קנית עולמך
ואני מפושקת על מיטה רועדת
החושש אתה לגעת? למצות את התשובה החיובית
|
שמעון אמרו לך פעם שאתה מכוער?
איך שאתה נשפך סמיך על המיטה,
וכמו במשגל טאנטרי, אתה פשוט לא מפסיק.
אני כבר הלכתי, אחרי מקלחת קרה.
|
אני פשוט רוצה לנשק אותך.
לנמק אותך לכתוב אותך לסכם אותך.
/
|
אתם בטח חושבים שיצאתי מזה ובכן חברים יקרים טעות בידכם לא רק
שלא יצאתי מזה המצב אם אפשר לומר רק החמיר החברה של עזבה אותי
לאנחות לחברים שלי נמאס להלוות לי כסף ולנסות להעלות אותי על
דרך המלך ונשארתי גלמוד בסבך החיים היש עוד בעולם אפיקורס אנטי
|
בואו נתחיל בזה שאני יצור אנוכי ונרקסיסט מושבע את מי בכלל
מעניין מהם הסיבות הפסיכולוגיות האמוציונליות
והסוציו-אקונומיות שלי אני הרי כותב לעצמי לא.. פעם מישהו שאל
אותי למה אני כותב הם אתם לכם או בואו... כאילו אני כותב
לאנשים או משהו כזה אני כותב לעצמי...
|
שיט... כולם נהיו צלמים. כותבים. עורכים. שותים. יוצאים.
מבלים. מזיינים.
כולם הפכו שווים. גדולים מהחיים. שנונים.
|
מהמילון:
רצון עז, ייחול, ערגה, תקווה, געגוע, כיסופים, השתוקקות,
תשוקה.
|
And then Christ vanished into oblivion
ומי שיסתכל ממש טוב יראה את פניו של... צורחים לנשייה
|
זו תמונה של הצד האחר באישיות האדם
היפה והמכוער החושב והנחשב
|
|
|
סיסי מתחזה
לגברתן!
פרובוקטורית. |
|
