|
כל חיי ניסיתי להבין מי זו מיי רוזבאד.
מיי רוזבאד כל הזמן נולדת מחדש. אין לה תעודת זהות
והיא לא התגייסה לצבא, היא לא גרה בארץ אבל גם לא
בחו"ל. היא קיימת פה ושם ובשומקום. אלוהים כל הזמן
מסתכל על מיי רוזבאד והיא מסתכלת עליו בחזרה.
יום אחד היא תהיה מפורסמת, יקראו עליה בעיתונים,
ילדות ירצו לחקות את התסרוקת שלה, ונשים יקנו בושם
על שמה...
מיי רוזבאד היאלא אדם אחד. היא קבוצה של אנשים. של
מכרים, של חברים, של דמויות אמיתיות ופיקטיביות, ושל
חוויות שהיא עברה ושבחיים לא תעבור.
מיי רוזבאד היא אני ואני זו היא.
כלל חיי אני מנסה להבין מה זו התעלומה הזו הנושאת את
השם מיי רובאד.
I am happy.
My brother tries not to be.
|
בצעדי תינוק אני קרב אל החלון. הוילון נרגע קצת, הוא את העבודה
שלו עשה, ואני, מנסה לבכות ולא כל כך מצליח, מציץ לראות מה
צופן עתידי. אבל אז המציאות מכה בי - אני גר בקומה הראשונה
וקפיצה למטה תסתיים, במקרה הכי טוב, ברגל שבורה. אולי אפילו
שניים.
|
הבחור בחליפה החומה נותר בפה פעור ולא ידע מה לומר. זה היה
יכול להיות הרגע הטוב בחיי, לולא חיי לא הסתיימו. הצעקות גברו
וגברו והיה נדמה כי זוהי תחילתה של מהפכה.
|
"לא יכול! פשוט לא יכול לכתוב! כל המוח שלי ריק. הכל חסום.
כאילו מישהו בא והציב לי חומה איפשהו באמצע המוח שלי". בדיוק
כמו החומה הזו שעומדת לי באמצע החדר. חומה שמאיימת על המשך
חיי...
|
ארד למטה וארוץ עירום בכל הרחובות, ברמות אשכול, בגבעת המבתר,
בגבעה הצרפתית (בתקווה שלא יחכה לי שם איזשהו מחבל מתחבא בין
השיחים), אולי אפילו עד למרכז העיר, דרך כביש מס' 1, לכיכר
ספרא, ופשוט לצעוק, להוציא את הנשמה דרך הגרון, שכל העולם
יידע...
|
יורם עושה צעד אחורה וכורע אט אט לעבר הרצפה. הוא מרים את
רשיון הנהיגה שלו שנשמט בעת היריות, ומראה ליורם השני. האחרון
בודק את הפרטים על התעודה, מעיף מבט בוחן לעבר פניו הסימטריות
של יורם וחזרה לתמונה על התעודה.
|
Daysleppers with no intentions
Know the best ways
Of being mentioned
On blank pages like this
|
בתמונה מטושטשת שהייתה בעצם
ערבוביה של גוונים אפורים
ראיתי את אמא.
|
שנייה הייתה הפסיכולוגית, הפסיכולוגית שבה ושבתעודה על הקיר.
היא ניסתה להבין אותי, ללמוד אותי. והייתי לה כספר פתוח,
ולעתים כפצע פתוח. היא ניסתה לשקם ולבנות אותי מחדש, לסלק כל
סימן של מצוקה. אך הכאב שהלך נעלם לו לקח עימו גם זכרונות,
וכבר לא הייתי שלם.
|
|
|
"פננייה
וצחוקייה
בנשקייה!"
נועה ויעל,
משוחררות טריות,
נזכרות בשמירה. |
|
