|
משה הראל נולד בשנת 1950 והגיע ארצה בגיל שלושה
חודשים. אחרי כחמישים שנות קריאה התעורר בו הדחף
לכתוב בעצמו, ומאז כתב מספר סיפורים קצרים וגם כמה
ספרים.
ליד הקופה היה תור. אווה נשארה לידו בתור, ואז מישהו אמר "תראו
איך הזונה הזאת נדחפת". הוא לא הבין. באיזה זכות מישהו מרשה
לעצמו לקרוא לאווה "זונה"? הוא ניסה לשכנע את האיש לחזור בו
מדבריו.
בוויכוח שהתפתח הוא התרגז ונתן לאיש סטירה. האיש נפל לרצפה, דם
יצא מפיו
|
הריח העיר אותו. הוא לא היה צריך לפקוח עיניים כדי לדעת היכן
הוא נמצא. הוא כבר הריח ריח כזה כמה וכמה פעמים - בשלוש הפעמים
שהיה עם אשתו בחדר הלידה, וכאשר ביקר חבר שניצל מפיגוע וחבר
אחר שיצא מתאונה, וגם חבר אחרי התקף לב. ריח של בית חולים -
והוא במיטה.
|
בצהריים יצאתי עם אחד הלקוחות הגדולים שלנו לארוחה במסעדה
סמוכה. בסיום הארוחה החל לרדת גשם. חזרנו למשרד בריקשה שחיכתה
ליד המסעדה. תמיד אפשר למצוא ריקשות במקומות כאלה, במיוחד
בימים גשומים.
אחר הצהריים קיבלתי שיחה מהשגרירות הצרפתית.
|
היא הביטה בי בעיני התכלת שלה. המון אהבה ראיתי בעיניים הללו
אבל... משהו חדש... גם חמלה, והרבה.
"אני אוהבת אותך, אבא, אבל אני כל-כך שונה ממך שאינך יכול
אפילו לתאר לעצמך."
"מה זאת אומרת? אני הרי ראיתי אותך כמעט מאז שנולדת. החלפתי
לך חיתולים, האכלתי א
|
החולצה - "ירכית" בלשון הצבא - הייתה מונחת לא רע, בעצם. חבל
רק שזו חולצה במידה ארבעים ושלוש. החזה לא בלט יותר מידי. הוא
לא בלט אף פעם יותר מידי, אפילו בחולצות צמודות - היו לה שתיים
כאלה, אך אף פעם לא העזה ללבוש אותן מחוץ לחדרה, וגם שם רק עם
דלת נעולה.
|
הבריונים חסמו את דרכה. הם אמרו שהרחוב לא נועד ליהודים. ואז
אמר אחד מהם "מעניין איך נראית יהודיה מבפנים". הוא שלף סכין
גדולה וחתך אותה מהמפשעה עד החזה. הם המשיכו להתעלל בה ולהתבדח
על חשבונה עד אשר חדל גופה לפרכס. איש לא העז לעשות דבר...
|
"העורך מבקש שתיכנס לחדרו", אמרה לי המזכירה.
'מה שוב?' חשבתי. 'כבר חודש שלא איחרתי, כל שבוע נתתי לו שתי
כתבות ואפילו התחלתי להתלבש כפי שצפוי מכתב של עיתון מכובד. מה
הוא רוצה ממני הפעם?'
נכנסתי לחדרו בחשש.
"שב. יש לי משימה חדשה בשבילך", פתח העורך.
|
לבסוף נשאר רק החדר בקצה המסדרון במצבו המקורי. אף שהיה גדול
למדי, הוא שימש כמחסן משך שנים והצטברו בו מיני דברים שונים
ומשונים שלא היו כבר ראויים לשימוש או היו כה מלאים באבק שלא
ניתן היה לזהותם כלל. בנוסף לכך התברר כי חדר זה לא חובר
לחשמל.
|
|
|
