|
יליד 75, שזרן מילים,מייבש אקליפטוסים ומגדל
קישואים.
גדל ברחובות, חי בתל אביב, ימות במנהטן.
מה כדאי לקרוא בעמוד הזה?
לפי התגובות כדאי להתחיל עם "היא" "יעלי" "הפופיק של
יוסי" "מאחורי הבית", "ההר הנמוך בעולם" ,"בסוף
הסיפור" ו - "סליחות". אחר כך מי שאהב ממשיך - מי
שלא - לא. דווקא לי יש כמה פייבוריטים אחרים
אבל...אולי תגלו בהמשך הקריאה.
בכל מקרה כדאי מאוד להמשיך לעמודים של ארבעת מספרי
הסיפורים הטובים בבמה בעיני - עמוס בר, עידו
הרטוזגון, שי ספיר וטל מור - שם בטוח תהנו...
איתי חיפש את האושר במקום בו לא היו אנשים. מאז ומתמיד, כך חשב
איתי, אנשים רק הפריעו לאושר שלו. איתי החל רודף אחרי האושר
ברחובות ובגנים, כקפטן אחאב התר אחרי המובי דיק שלו, האושר
הנכסף.
|
(דפיקה בדלת. שקט. שוב דפיקה. ילד עונה מבעד לדלת סגורה.)
|
מישהו הולך למות בסוף הסיפור הזה.
|
רוב האנשים מפחדים משעמום. גלעד אהב אותו.
אין דבר בעולם שגלעד אהב יותר מאשר לשכב על המיטה ולבהות.
בהתחלה עוד היו פוקדות אותו כל מיני מחשבות או רעיונות, אבל עד
מהרה היה גלעד משיג את האפקט המיוחל - שעמום טוטאלי.
|
האיש שידע הכל היה עסוק בקריאת מדור הספורט של אחד העיתונים
היומיים, בזמן שנשמעה הנקישה בדלת.
|
האיש שרצה להיות למעלה לא הצליח להגיע כל כך גבוה.
הוא ניסה וטיפס ועלה ועלה, אבל כוחו עמד לו רק עד שלב מסוים.
|
קצת צפונה מהמדבר הטרופי, קצת דרומה מהקרחונים החמים, ההר
הנמוך בעולם היווה אטרקציה לכל תושבי ארץ הבלתי אפשרי ,
ולמטפסי הרים נמוכים מכל העולם.
|
היא אמרה שהיא קופצת שנייה למכולת.
אחרי ארבעה ימים היא חזרה עם אשל ושני מסטיקים.
|
כמה דקות אחרי שנשפכה לשמעון העין הוא ראה את האור.
אמנם בעין אחת, אבל בכל זאת אור.
|
ליוסי היה פופיק קטן. ממש קטן.
זה אולי נשמע טיפשי שאיש מבוגר, כמעט בן שלושים, יעשה כזה
עניין מפופיק ועוד מפופיק קטן, אבל זו בדיוק הייתה הבעיה.
|
ניצני החזה של תמר היו הכי מפותחים בכל כיתות ד' שבבית הספר על
שם יצחק בן צבי שבכרמיאל, מלבד אלעד מכיתה ד'2 שהיה שמן באופן
יוצא דופן ובעל חזה גדול משלה.
|
כשיעלי הייתה מסתכלת עליי, הייתי עושה חיקוי של איש שלג - נמס
לאט לאט.
היא הייתה השמש ואני איש שלג נמס, ההופך לו למים.
|
מאחורי הבית הגבוה שבקצה השכונה לא היה כלום.
הילדים של השכונה היו משחקים בכדור וכשהיה עף במקרה אל מעבר
לבית שבקצה השכונה הם היו פשוט הולכים וקונים כדור חדש. אף אחד
לא העז לעבור את הגבול אל עבר הלא נודע.
|
בערב סתיו שקט, הלך לו אלעד ברחוב, עצוב ומשועמם.
האוויר היה רווי בריח שלכת מצהיבה וקולות של שקט ליוו את אלעד,
בעודו בועט באבנים הקטנות שלצידי הדרך, ידיו בכיסים ועיניו
בוהות באופק. לפתע, בסימטה צדדית, עצר אלעד מהילוכו והישיר
מבט.
|
קני עמד על קצה המדרכה וחיכה.
הוא הסתכל ימינה. הוא הסתכל שמאלה. הוא אפילו התבונן למעלה
ואחורה. הוא שוב הסתכל ימינה. מכוניות לא הפסיקו לעבור במהירות
מסחררת.
|
כל סוף שבוע שני היה מגיע ג'וני לעיר החטאים ומהמר. שותה,
מהמר, מזיין, מהמר, ואז מהמר עוד קצת. הייתה לג'וני שיטה מדעית
במיוחד להימורים - הוא היה מפזר את כספו באופן אקראי על הלבד
הירוק, ומקווה לטוב.
|
האנשים על הרציף עמדו ונופפו למלך לשלום.
טכנית, הם נופפו לאפר של גופה שהייתה פעם המלך שלהם ועומדת
להיות מפוזרת בים, אבל מבחינתם הוא היה ונשאר המלך שלהם.
|
עינייך מגן הדויד
שערך הוא הסהר
שפתייך הצלב
|
פיך חושף את צחור שינייך
ושפתייך שואבות
כנקר אשר על עץ
מעלה מטה, עוד ועוד
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
בפעם הראשונה
שאתה רואה סלוגן
שלך בבמה, אתה
מזה מתרגש.
אבל אחרי
פעמיים-שלוש זה
כבר נראה לך מזה
קטן עליך.
סלוגניסט כבר לא
מתחיל |
|
