|
אנחנו יפים תמירים ואף סולד
אנחנו עשירים גו זקוף ולב חומד
אין כמונו מרכז העניינים
תנו לנו כמה עננים
|
בדם ואש כבשתם את עיניכם
בדם ואש סיממתם את נפשכם
תימרות הדם ונחלי האש לא יכסו על חולשתכם
לכבוש באהבה את הנפש הטהורה
|
צלילים וצבעים שטים בים הדימיון
קולות מאנשים בוקעים מדמויות
מי האנשים מי הדמויות
קול הדמות בתוך האדם
קול המציאות שאינה אלא דמיון
|
למה לא יוצא לי השיר
למה הוא לא רך וענוג
אין בו קטיפה אין בו אהבה
יש בו רק אש התשוקה
|
הכיכר ריקה ואני מילואה
אני מלא וכיסיי ריקים
אולי תרקנו כיסים ותתחילו להתמלאות
הכיכר עדייין מחכה
|
אבל למה . איך. הצילצול המזויע הזה.
מעיר את המציאות ממציאותה לעבר חלום
מרמה את כל בני האדם ומאיץ עבדותם
רודה בכל בני חלוף עד יחלופו
צורב את צליליו בנפש ענוגה
|
מה קורה לכם אנשים העולם מדהים
כל העמקים פורחים צהוב וירוק
יותר צהוב אבל תעזוב
בעצם אל תחשוב
|
ניסיתי לפתוח את הפה ניסיתי לחייך
ניסיתי לעכל להשתתף בשמחתך
ניסיתי לאהוב רציתי ללטף
ניסיתי לחבק רק להתעלף
|
השיר והמזמור ולמנצח משכיל
מה ייתן לפיו עת יתגלגל הגיל
כשחציר ימיו ביד פה מהביל
|
|
|
התקלחות, אוננות
והתאבדות צריכות
להיות חוויות
קיבוציות.
כדי שאם לא
הצלחת, יהיה
מישהו אדיב
שיעזור לך. |
|
