|
חולמת על העתיד
ושוכחת את העבר
חיה את הרגע
ומתכננת כל שניה
לא שייכת לאף אחד ולאף מקום
היא האדון לעצמה.
מנסה לכתוב רק אין מספיק מילים...
אי אפשר לשמוע את מכונת הקפה מטפטפת את הטיפות אט-אט,
או להריח את ארוחת הבוקר באוויר,
כי גרגירי הקפה עדין בקופסת האלומיניום שליד הכיור,
הביצים עדין שלמות בתוך המקרר
והלחם עדין בארונית השחורה.
|
לו היית כאן
הייתי מחייכת
נהנת מכל טיפה של זמן
|
כל רגע הוא זמני ונצחי כאחד
העולם תם ונברא מחדש בכל פעימה
בלי לראות ובלי להרגיש
אותם רגעים מתחלפים ונשארים לעד.
|
Can I say that now I love not?
Nay, it would be a lie.
The same impression had vanished
But the strong intent still crawls right or left blinded
|
ללא זמן או מרחב, אני אמצא אותך.
אני יודעת! כי כבר מצאתי אותך,
כבר אהבתי אותך,
כבר חייתי חיים שלמים בחברתך
|
אני רוצה להגן על עצמי,
אני יודעת מה נכון לעשות
אך אני מרגישה שהלב שלי
עוד ימשיך לטעות.
|
אתה לא יודע מה אתה רוצה,
אתה לא יודע מה אתה מרגיש.
אתה בטוח שאתה יודע מי אתה
ואתה מאמין שאתה שולט על חייך.
אך הספק אצלך גובר,
|
אני מרגישה אותה כמו רעל
רעל שעובר בגוף בלי שום סיבה
מחפש מקום חלש לנוח בו
|
בגן הזה אני אף פעם לא לבד,
בגן הזה אני איתך,
אני עצמי,
לא שמה מעליי אף מסכה.
רק שם אני מרגישה בטוחה.
|
אדם, גבר צעיר וגבוה, בעל שיער קצר וכהה, נשען בנוחות על מעקה
של גשר הומה אדם. הוא סוחב עליו מצלמה. הרבה אנשים עוברים את
הגשר במהירות, אדם מסתכל על האנשים שעוברים. פתאום עוברת נערה
צעירה, מיוחדת שנבדלת מההמון.
|
נער ונערה בני 17 מסתובבים בתל אביב בשעות הלילה. קר, שניהם
לובשים מעיל. אמיר הוא נער גבוה בעל עיניים בהירות ושיער שטני.
נעם היא נערה נמוכה יחסית, עם שיער שחור ועינים ירוקות, עורה
לבן. הם הולכים על מדרכה. ידיה של נעם בכיסיה כאשר ידיו של
אמיר מחזיקות את שני
|
יובל: יש לך כזה ברק בעיניים בזמן
שאת עושה משהו שאת אוהבת.
אדוה מסתובבת אליו והוא מסתכל לה לתוך העיניים.
יובל: אני אוהב את הברק הזה.
את החיוך הזה.
הוא מלתף לה את הפנים ומצביע לה על החיוך ונותן לה נשיקה רכה
על השפתיים.
|
עמדתי נדהם, ההמון מסביבי לא שם לב שרק אני נעצרתי. לא יכלתי
לזוז, לא אמרתי דבר, אפילו לרגע גם הפסקתי לנשום. הסתכלתי
עליה, היא כל כך יפה. היא לבשה חולצה אדומה ומכנסיים שחורים.
שערה הארוך נשפך על כתפיה ועיניה הירוקות-כחולות בהקו מאושר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"אם ילד מחזיק
אקדח צעצוע,
אפשר לירות בו
כי הוא חמוש?"
"רק אם הוא
פלסטיני. או אם
הוא מתכופף" |
|
