|
בכלל - תמיד אני חושבת שאני אעשה את זה, ואני אעשה את זה, ואני
אעשה את זה. לפעמים, בשביל להיות פוליטקלי קורקט עם עצמי, אני
אפילו מסתכנת ב"מה אם". לימדו אותי (החיים, אחרים) שלפעמים
צריך לשאול "מה אם". אבל אף פעם, אף פעם לא לימדו אותי לשאול
"מה אם לא".
|
היא נכנסת, עירומה, נוטפת מים.
לא יכולה להימנע מלחשוב, הלוואי והייתי אפילו אותה טיפה, אותה
טיפה קטנה, שזכתה להתמזג, ולו לרגע קט, עם גופה.
|
רצון לכוד
במעטפת שכלתנות
זו האחרונה לא תיתן לו
ל ה ת ב ...
|
בחשיכת מוחי הרצונית
הבזק אור
גורם לי לעמוד בדרכו
של מחוג השעון
|
רכבת טרנסאטלנטית בינך לבינך
|
ואחרי
שתדביק שפתיך לשלי
ותשלני
כי אתה מוצץ את (כל) הרוע ממני
|
זונת חלמות שכמותי
אף פעם לא גומרת
מתאווה לאינפלציית הכאב
|
כאב מרוכז בעצמותיי
שולח חץ רעיל אל החושים
המאבדים אותי לדעת
שכבר מזמן איננה.
|
כתערוכת מודעות עצמית
את אוצרת אותי
|
אני רוצה לתת (צבועה כי)
לתת לך לתת לי
|
אלוהים קראה לנו מחדר ההמתנה
פנתה אליך ואמרה "אני מתנצלת, אתה אימפוטנט רגשית".
|
מחשבות שטות בריק אינסופי
לא מתחברות אחת לשנייה
מנועת דבק ההוויה.
|
עטיתי שכבות הבנה
על מהות נכספת שבורה בבסיסה
מי טוהר חיפשתי בקדחנות מאולצת
לנקות אישיות צבועה
|
חבל שמערכות יחסים זה לא כמו טיזר בבמה חדשה
אתה יכול להיחשף לקצת
לראות לפעמים שהן זבל
ולא להיכנס
|
שטה בריק הרצונות
חלק לא מתחבר בפאזל המחשבות
חסרת רצון להיות חסרת רצונות
|
לשם
למי תהום העצב
המהולים באכזבה קיומית
ירדת
|
וכל הוויתי התפתתה לרחמים
עצמיים, מדומים, שקרניים,
פתיתי שלג קר כיסו את מרחבי הבנתי
והירוק נעדר, כה נהדר,
והזעקה בי קפאה
ולא הבנתי למה ככה היא הרבה יותר חזקה
|
להטביע.
רק להטביע אותה - מאווי.
|
שכנוע עצמי לשכנע עצמי שאשתכנע
איפשהו כבר אבדתי.
|
איפה מר לתת מעצמך? מה זאת אומרת בשירותים?
|
לבני כאב מרוחות במלט של חוסר תאווה לחיים ירכיבו את חייך
מחדש.
תהא חייב למשות את רסיסי הכבוד מהביוב, שכל כך שקדת לזהם,
להפיח רוח חיים באותם קולות שמחצת למוות.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
נכנסתי למונית
הנהג עושה לי,
אתה לא מוכר לי
אמרתי:
"אני מי מכיר
אותי",
ישר אמר לי
סלוגניסט
שכמותך
סלוגמה? שאלתי
הוא ירק לי
בפרצוף,
אז באתי
להתלונן
מדובר במונית מס
4976 שם הנהג
הוא חמאד מאגד,
תודה ושלום,
מאיפה יוצאים
פה? |
|
