|
שלום!
אנחנו אפרת ומור, ילידות 1986
אמנם אנחנו צעירות, אבל יודעות לכתוב. על דברים
שטותיים (כמובן שאפרת), ועל דברים רציניים (מי אם לא
מור).
אם באתם לחפש את משמעות החיים- זה ממש לא כאן..
אבל.. יש כאן דברים שיעניינו אתכם..
אז תשאירו תגובות אם מתחשק לכם, ותחזרו להתעדכן!
חג שמח!
:)
הם מגיעים. אתה מגיע יחד איתם.
הלחץ, רק גובר. הפחד- עוד יותר.
אבל אתה תעבור את זה. כמו כולם. וזה מה שחשוב.
עדיין יש בך תקווה, ואתה יודע, שלא משנה מה-
אתה לא תשאר לבד.
אז אתה נכנס לחדר, ובו עוד מספר אנשים, כמוך,
לחוצים, מפוחדים ונרגשים בעת ובעונה אח
|
וכשרגע האמת מגיע,
לפתע הם חושבים פעמיים..
האם השניים באמת טובים מן האחד?
או שהאחד טוב מן השניים?
|
ויש משהו קטן,
מציק בלב.
כל-כך טוב שזה כואב
...
|
דווקא כשנדמה שהכל בסדר,
משהו מתחיל להשתבש.
דווקא כשנדמה שאין אחרת,
כשמחכים לטוב שיתממש.
|
הפלוגה בלעדיו,
לא תהיה אותו הדבר. לעולם.
כי דווקא הוא, דווקא הוא- נבחר מכולם.
הוא השאיר את המשפחה והחברים מאחור, והלך.
והוא לא יחזור.
|
עדיין איני מאמינה שזה קורה,
שהזמן מול הרגש -
כל-כך מעט, אבל כל-כך הרבה
|
בהתחלה, היה בסדר.
אחר-כך זה התדרדר,
אבל אחריי כמה זמן- זה שוב הסתדר.
ואז,בלי התראה מוקדמת,
הקצב החל לרדת, והדמעות-
כבר לא יכלו לסגת.
|
זה היה דבר מחריד נורא,
לקרוא את מודעות האבל,
לשמוע את שמה כמנוחה,
לראות את קרוביי המשפחה
שנאלצים לקברה באדמה...
|
כשהייתי קטנה, (מור) אבא שלי היה מספר לי סיפורים חמודים כאלה
לפני השינה... אז אתם מכירים את הסיפורים האלו, שנמשכים
ונמשכים ונמשכים...?
|
אז למה דווקא בכלבים לעשות ניסויים? כי זה יותר אכזרי מלערוך
ניסויים בבני-אדם? האם המדע באמת יעיל אם הוא פוגע באחרים?
ישנו פתגם שאומר- "מה ששנוא עליך- אל תעשה לחברך"... וכמו
שיודעים כולם- הכלב, הוא ידידו הטוב ביותר של האדם...!
|
|
|
אני רוצה למסור
ד"ש ללוחם שלי,
קישקשתא
בלעדייך ילדותי
לא היתה ילדות
נאותה
שטותניקית ברגע
נוסטלגי |
|
