|
 106235826 Nom1fan
קוראים לי מור מרחב, גר בעיר הולדתי כרמיאל, אני בן
24 ורוב ארצנו ישראל הקטנה מכירה אותי כ"אח של ליבי
מרחב מפרוייקט Y2"..חחח :)
אבל פה לשם שינוי מדובר על משהו אחר, על יצירותיי
הספרותיות.
הדף הזה קיים כבר המון שנים, וכל היצירות פה הן
למעשה מאז היותי בן 13 בערך.
בכל מקרה אני מקווה שתקראו ותגיבו ובעיקר תהנו
מהיצירות שלי עד כמה שאפשר! תודה!
נשמע קול דהירה, פרסות סוס נוקשות על שביל האבן המוביל לטירת
בני אומפן הגדולה.
"אמא, אני חושב שהשליח הגיע", אמר דורגות' שעתה היה בן
שמונה-עשרה, בעוד הוא מתאמן עם חרבו.
"תודה, אני מיד יורדת", אמרה לארה בקול מאושר, קיפלה את שמלתה
ורצה במורד המדרגות.
|
"אז, זה אומר ששיקרת לי כל השנים אמא?" אמר דורגות' הנער הצעיר
מתוך קול בכי.
"כן בני, ואני מצטערת, אך ידעתי איך חייך תלויים באביך ואיך
הערצת אותו.. את כל אימוניך עשית רק בכדי לרצות את אביך.. שכבר
מזמן הלך לעולמו" אמרה לארה, מנסה לכסות את דמעותיה.
|
חדר המלחמה היה כולו עץ, עם חלון אשר משקיף אל העיר העשויה
כמעט כולה אבן לבנה - הנקראת קדרה.
על הקירות המשוייפים עמדו מגיני השלג, מקושטים באבנים כחולות,
אותן אבנים אשר על חרבו של רגארד הגדול - אבני אבירי השלג.
|
קשתים, עם שריונות שרשרת , חמושים ומוכנים שורות שורות,
מלפניהם , אבירים בעלי חרבות ומגנים, ושריון לוחות בצבץ ונצץ
אצל כל אחד מהאבירים המסודרים בשורות.
|
"תושבים נכבדים של עירי היקרה" החל פאלאן.
"כולנו כאן היום, בכדי לצפות ולהיות עדים בקרב בין הגדולים
ביותר.. קרב הקוסמים של רעמוס ודרגון" המשיך פאלאן, עם פנים
רציניות.
"זהו לא פסטיבל, ולא אירוע מבדר! זהו קרב, והוא אינו רשמי.. כל
אחד שקנה אישור אחריותו כן ה
|
דרגון, עייף, תשוש ומתנשף קם על רגליו נעזר במטו.
רעמוס, מתנשף גם כן קם ללא עזרת המטה שלו, עיניו נראו זוהרות
חזק בהרבה מן הרגיל.
שניהם מסתכלים אחד לעיני השני למרות המרחק הרב.
קולות הקהל המתלהב החלו נשמעים, רובם כבר תיארו לעצמם מה עומד
לקרות עכשיו.
|
"רעמוס, אדוני!" נשמע קול מתנשף.
"אורטן?, אני עסוק מה רצונך?" שאל רעמוס בקולו החלול, הכועס,
לא מוריד את ידיו מלפני הקינטאור, והברקים המשיכו בקולם
הצורם.
"אדוני, אחי שלח לי פתק כי הוא מגיע לכאן, אני חושש כי הוא
יינסה לעצור בעדך!" צעק אורטן מביט למעלה, מנס
|
האבירים החלו לחפור במרץ, לארה נשענת ובוכה על הקבר הגדול
ודורגת' מביט אל עבר העיר הגדולה מתחתיו, פאלאן.
קולות של גשם החלו לטפטף, ונשמעו קולות החפירה של האבירים.
דורגת' הסתובב והסתכל על אחד האבירים במבט רציני, כאילו כבר לא
היה נער, אלא אדם מבוגר.
|
"פתחו את השער" נשמע קולו של דורגות'.
ראשים רבים הסתכלו אחד על השני, מופתעים.
"והאם לאדוני יש אישור?" שאל לבסוף אחד האבירים בקול חזק.
"כן, יש לי אישור" אמר דורגות' בצחוק מלגלג, וחצי חיוך עלה על
שפתיו.
|
"רעמוס" קרא אורטן, מסתכל אל כל הכיוונים במגדל הגדול.
לפתע נשמע קול רוח עזה, והופיעה מול אורטן דמות גבוהה אשר
נראית כאילו היא בצל תמידי, למרות שהייתה ליד נר.
"המאסטר לא נמצא כרגע" נשמע קולה החלול של הדמות, כאילו בא
מרחוק.
|
בית המלחמה של אבירי המדבר אינו היה שונה בהרבה משל אבירי
השלג, לאחר העיצוב מחדש לכבוד חגיגות השלום.
שטיח השתרע על רצפת העץ הדומה כל כך לרצפת העץ של חדר המלחמה
בפאלאן.
אך הציור היה שונה, במקום הנשר הכחול המפורסם של רגארד אומפן,
סביו של דורגות', שר הצבא בפ
|
|
|
ז- כר
ז- כר
זכר,זכר
מה זה?!
אי אפשר לקרוא
את זה!
זכר נשאר
זכר...
ליידי גודייבה
והמתוסכלות |
|
