|
נולדתי ב-1985.
אני מאמין שיהיה טוב!
צלילים חדים וצורמים חדרו את כל העייפות המצטברת שהכבידה על
העפעפיים שלי, אשר נפתחו ברגע מבוהל. נישארתי לשכב, כשהעיניים
פקוחות בקיצוניות בגלל ההלם שהציף אותי באותו הרגע. פלאשבקים
רנדומלים המילאו את מוחי המבוהל, כמו שמיים שחורים המוארים ע"י
מטר של מטאורים.
|
הרדיו פעל וניגן שילוב מאולתר של גלי צה"ל עם תחנת Am נוספת
ברקע, כאשר המיקס האיום הזה מתובל בליכלוך של קליטה משובשת,
באותו הרגע שנכנסתי לכיכר, עצבני וכמעט מתפקע מזעם כשנהג נידח
צופר צפירה רצופה ומורטת עצבים.
|
אבל מה שעצוב בסיפור של רוני, הוא שהוא לא תמיד היה כזה, מה
שהתחוור לי לפני כמה ימים, כשישבתי איתו ושיפשפנו הדפסים
ארורים מכמה עשרות פילטרים עם סמרטוטים טבולים בטינר.
|
לא יודע למה זה מגיע לי
אך אם אפשר
אל תיגע בשום דבר, בבקשה
|
שוכבים על הגב ידיים על הראש
אף אחד לא מדבר
|
אבל כשיוצאים הביתה אני זוכר איך שידיים רועדות
וכשכולם בשקט אני שומע נשימות מרוסקות
|
הרוח לא נתפסת באדמה
וזאת הסיבה שיש אהבה
לנצח אני
|
תמיד נזהרת שלא להיזהר יותר מדי
ניסית להיות בין זרועותיי - כמו שאת
|
אפשר לשמוע איך המים
מתחברים עם השמיים
איך גרגרי החול הזהובים
שטים הרחק עם הגלים
|
בין ערביים על הגב
אין למה לדאוג עכשיו
|
כל-כך חיוני מה ששנינו שומרים
את ואני כמו שני לוחמים
|
האהבה היא כרטיס לכיוון אחד
איך תרד למטה אם תישאר לבד?
והרצפה נעלמה מתחתיי
ונפלתי...
|
גיבורנו קם בבוקר, ליום עבודה
מפהק ומתיישב על המיטה
כשלפתע זוג עיניו מלאות הלכלוך
מדווחות לו שמולו יש פיל שמן ונמוך
|
האם תדעי אי פעם, אהובה שלי,
שאני מחכה לצליל שיבוא ויצבע את עולמי
|
כי החיוך שלך בא עם שנים שלי
ובאושר שלך עוברת הדרך אל האושר שלי
וכל זה אמיתי
אבל בכל זאת...
|
וראנסי בצבע הפרידה שלנו
גוון כזה אדום אפור של יופי מדוכדך
|
את יודעת, חלמתי עלייך אתמול
את בטח יודעת..
|
אמרתי "שלום", "שמי הוא תום", "איזה יום, הא?"
אבל הוא לא ענה
אז המשכתי "סליחה, רק דקה מזמנך
אם אפשר לשאול שאלה"
ולפני שהספקתי לשאול קיבלתי תשובה
|
השארת אותי עם כינרת שלמה
של רגעים לחשוב
שרדתי עם לב שבור
ושיר אחד טוב..
|
עצמתי עיניים וחיפשתי
אם לפחות הייתי יודע מה...
וקרוב-רחוק את עצמי מצאתי
ואל מולי אשה זקנה
|
מתענג על הכאב וכמעט שלא זוכר
שיש יותר
|
איש לא יעזור - אני לא שומע כלום
מלבד הלב שקורא לי מתוך הידיים שלך
|
ובתוך כל המסע המרפא הזה
אני לא רואה כלום
אני לא שומע כלום
לא זוכר ולא מרגיש דבר מלבד אותך
|
"היית, אולי... היית רוצה?"... גמגמתי לה נבוך
והיא אז בחיוך מבין קטעה אותי ברוך
ואז אמרה משפט מאוד מוזר ומעצבן:
"יש לי כבר אחד, אך לא אכפת לי לגוון"
|
ודיברת מהר, חזק ודוקר
אם רק היית עוצר היית רואה
שאני כבר לא מצליחה להגן
|
וצריקר שוכב וחושב
איך היא עושה לי דבר כזה?
עוצם את עיניו ולוחש
שצה"ל אשם ביום הזה
|
אמרתי לעצמי -
אחד משנינו רץ לכיוון הלא נכון
|
זאת הדלת
שבזרת שוב פוגעת
הציפורן נשברת
וחודרת אל תוך הבשר
|
|
|
פתיתי שלג
בירושלים!
פרובוקטור. |
|
