|
 
רואה אנשים עולים בכל תחנה ויורדים והמחשבות על מיכל שאולי
אתקל בה בעיר מביאות לי חיוך גדול, אני פורש את התיק במקום
הפנוי כדי שכל מי שעולה יידע שפה לא רצוי לשבת שאף אחד לא יבקש
להוזיז את התיק אני פותח חצי עין רק מציץ וכל אחד שעובר אני
מורח את רגליי יותר וי
|
מזל שהמציאו את ההודעות הכתובות האלו, זה תמיד נותן הרגשה שמצד
אחד אתה משקיע בלכתוב אות אות ומצד שני מסמל שהסטואציה לא
מספיק חשובה כדי להרים טלפון
|
לקדם את הפוריקט שלי להיות כוכב בחמישה שקלים אבל אני זוכר
שהוא מאוחרי שולחנו במשרד ואני יושב בכסא של הלקוחות הוא מביט
בי בבוז מתנשא וסופר לי בטיימר פנימי את השניות שנותרו
|
מזל שהמציאו את ההודעות הכתובות האלו, זה תמיד נותן הרגשה שמצד
אחד אתה משקיע בלכתוב אות אות ומצד שני מסמל שהסטואציה לא
מספיק חשובה כדי להרים טלפון
|
תוך כדי שאלות יבשות ותשובות עוד יותר משמימות נכנסו למשחק
השקט, דממה ארוכה ובלתי נגמרת, ושנייה אחר שנייה של שקט מוחלט
משני צדי הקו. על צג הטלפון המונה ממשיך להתקדם, מי ישלוף מילה
ראשון? התחלתי לשרבט על דף שנקלע לסיטואציה כל מיני קווים לא
ברורים ולצבוע.
|
הסיפור שלי הוא קצת מוזר.
שמעתי בחלון שגשם כיסה את אספלט הכביש, כבר שכבתי במיטה כמעט
נרדם על התקרה מהבהבים אורות ניאון מתהפך מצד לצד מנסה לישון.
|
|
|
כשהשיער מאפיר,
כשהקמטים
נחרשים, כשנהיים
חירשים,
כששוכחים, סימן
ש...
נו, אה...
טוב, לא חשוב. |
|
