[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מישל רוטמן
 Anabell =]


לרשימת יצירות השירה החדשות
חלונות נסגרים בתריקות כואבות
והלב, הוא שנסגר בפני האהבות
הדלתות ננעלות בכעס עצבני
והדם זורם אך האוויר עובר דרכי.

Fake Life
Fake Knife
Fake Dream

No, there is no light
Oho, I want your bite
Now, go! Leave me alone with my tears
You don't know, about my fears

i want to look at him for the last time
to see his light in his eyes
i want just tall him a last godbye
to send him a kiss in the air

I'm broken,
My life was spoken.
It's all over now,
I don't understand how.

My sorrow that grows, burning deep inside
And my ripped soul is trying to hide

In their thoughts I'll...
Never be strong enough
I will never be good enough

I want to feel you all around me
Every single day
I want to sleep with you each night
And by your side just lay.

I will always be chained in life's chains
And the only way to be free is to cut the veins.

I forgot how to smile, I forgot how to laugh
I need you to teach me, what is a love.

נוגע, לא נוגע
חוקר גופה באהבה
בתוך עיניה הוא שוקע
מרטיב לאט את כל כולה

לפתע פתאום הכל נדם
חושך מוחלט שרר באולם
הרגשתי פתאום רטט חולף בגופי
הבנתי שהוא מנשק אותי.

אכזבה
כי אנחנו שנינו אחרים

לא אכפת לי
וירטואלי
לא נורמלי
דמיוני.

ייסורים
אני שונאת לחיות
שונאת צרות
שונאת את ההורים.

אכזבה
מתאוששת ממך
חושבת עלייך
עברה עוד דקה
ורע בלעדיך

הו, אהובי החי לנצח הנורא
בוא ותעניק לי את נשיקת המוות המתוקה
בוא ותערבב את דמי בדמך
תהפוך אותי לאחת מבני מינך.

בכאב היא דוממת
את שברי ליבה אוספת
מנסה להדביק את הלילה.

בגללך הכל הפך לאבוד
בגללך אנחנו שנינו...
אבל כל אחד לחוד

היא בובה מפלסטיק עם מבט קפוא,
והחיוך מודבק על פניה לנצח,
אך זאת הם לעולם לא ידעו.

אין למות פעם נוספת,
אין הזדמנות שניה.
מלאכית של מוות את כולם אוספת,
זה לא ניתן לבחירה.

עם שיער שחור פחם
ועיניים בהירות
הוא מסתובב בגלימתו
ושובר לו לבבות.

הו, כמה נחמד הוא אהובי שלי
איך רק הוא נוגע בלבי.
הו, מה מתוק הוא רעל האהבה
איך הרעיל אותי בנגיעה.

יחסים
הוא הלך והכל נגמר
כל המתוק הפך להיות מר
זה היה עצוב וכואב

מרגישה אבודה
הכל נראה לי טעות גדולה
שום דבר לא נראה לי טוב
הכל כל הזמן רק נורא

החורף כבר כאן
וכבר נגמר הזמן

הם לא בוכים, הם רק שותקים, מפחדים
לאבד את הדממה.

חיה כמו עלה ברוח
שום דבר כבר לא בטוח.
המחר, רחוק וקר
ומחירו כל-כך יקר.

הנה אנחנו צרורים בצרור החיים
מחייכים חיוכים עגומים
הנה אנחנו נעלמים, לא מפחדים
שוכחים לומר תודה, חיים שנשכחים.

לאורו של ירח נעלמת
עוד מילה אני כותבת
מביטה בה והיא הולכת
את ראשי אני מסובבת.

הולכת בשבילי דרכי
נעלמת בתוך ליבי
מאבדת זיכרונות
הדמעות הן רק זולגות

זו השתיקה שלי
השתיקה הצורמת
השתיקה המכאיבה מכולם

עצב
זה קורה לפעמים
בין מעט ליותר
הזמן נעצר
והעבר שוב חוזר

הפוגה.
ואחריה שתיקה,
דממה של נצח מתפשטת.

אכזבה
האהבה בתוכי בוערת
זו הרגשה מדהימה ואין אחרת
עיניים נוצצות, אני קורנת
הלב פועם מהר, אני מאושרת

חושך בחוץ
והכל קצת עצוב בישבילי
כוכב מנצנץ
והכל מתנפץ בליבי

הנה אני כאן, החיים בהירים
ואין יותר ספק, אף אחד לא יעצור אותי
הראה לי תקווה, מלאך היערות שלי

סכין ננעץ בבטני
גופי מתבוסס בדמי
אתה מנסה להחזיר את הדם
אולי תצליח להשאיר אותי בעולם

מחפשת מקום בלי אנשים,
בלי בעלי חיים.
מחפשת מקום בו אני יכולה להיות לבד,
מקום עם אלוקים.
מחפשת מקום דמיוני,
מקום שלא קיים, מקום חלומי
מחפשת את המקום שלי.

כה עדינה, כה בודדה
כמו ורד שחור על מיטה לבנה.

איך זה שפתאום הכל קודר?
איך זה שפתאום הכל חוזר?
איך זה שפתאום בך נזכרתי?

אהבה
הוא נסיך החלומות
האביר מתוך האגדות
חלומה של כל נערה
שיבוא ויציל אותה
מתוך הסכנה

הוא שוב מפשיל את מכנסיו
שוב מאיים לרצוח
ושוב הוא מביט בה בעיניו
סוגר את פיה כדי שלא תוכל לצרוח.

רוצה רק לחבק אותך
ולנשק אותך
בדיוק כמו בחלום.

אין סוף לכאב הצורב שחקוק עמוק בתוכי
זו לא הצגה, זה הכל אמיתי

אהבה
להזיז את הזמן אחורה

מעבירה, ומביטה
מחפשת עוד תשובה,
מוחה שוב את הדמעות.
כמו כל אותם דברים קטנים

שונאת את הידיים המצביעות ברחמים,
שונאת לדעת על מה הם מדברים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כשחברות וידידים שלי באים אליי ומספרים לי על הבעיות שלהם ועל
התלבטויות שלהם לגבי בנים/בנות או סתם לגבי החיים...
תמיד יש לי את העצה הכי טובה לתת להם...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני הולכת בשבילי בית הקברות הישן




חתול?


מזלג!


תרומה לבמה





יוצר מס' 47330. בבמה מאז 16/1/05 17:43

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למישל רוטמן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה