|
אם אדע לבטח
ששנים יחלפו
ודימעותייך
ימשיכו לזלוג לתוך שגרת יומי-
לא ארגיש עוד בוכיה.
|
זיו השכינה מתעתע עייני
וכך הנחמה השרויה בי.
|
סיבים של עורך,
שצמודים למוחי,
כמו פרוות חתול
על סוודר מגרד ובלוי.
|
ובתוך הכל צועק,
כמו קורא רק את שמך.
על כנפיים פרושות,
על ציפורים כלואות,
על אני שסגרתי בך.
|
כי מילותייך בי כמו חריץ של אש-
מתפרצות כשנאמרות,
אך כשנכבות הן רק פחם ואפר
|
זו לא חוכמה כך לעזוב,
לא נותר דבר פה לאהוב.
|
נדמה שדקה אחר כך,
אתה כבר במדייך הירוקים
והחיוך הגדול הזה כמו הסוואה לכל הקשיים.
|
שיערך תלתלים
חוטי מחשבה מדשנים גדילתו.
|
כמו טיפות של מטר
שזולגות על הכר,
ממלאות חחל שנותר,
המקום בו ידך לא נגעה מעולם.
|
אתה בא אליי בהקיץ
מוחק מאות של פנים
|
מחפשת בקדחנות את העיינים הרכות,המוכרות
|
דברים שלא אמרתי עוד גודשים את זכרוני.
|
|
|
כזה אני, נחבא
אל הכלים ולא
מחפש כבוד
ומעריצים
אחד שממחזר את
הסלוגנים |
|
