מירית בן נון - 1966
הציורים מבטאים צורך אישי לכתוב צורות ותחושות
דמיוניות השופעות צבע ופרץ רגשות. הסימנים, הקווים
והחומריות מופיעים כמו מאליהם ומתפתחים כשפה חזותית
הקושרת בין העין, היד ומשטח הציור.גם בעת עבודת
הציור פועלות עוצמת הצורות מעולם פנימי בלתי מודע
ועלום.
הציורים מתפתחים שורה אחר שורה, ציור אחר ציור תוך
שהם חוזרים אל דגמים שכבר נוצרו, מקבלים תפנית של
צורות חדשות ובוראים את היצירות. בדבקות הגובלת
באובססיביות, שבה מירית בן נון אל מלאכת הקישוט
הדקדקני המרכיבה את ציוריה.
דקורטיביות פרימיטיביסטית עזת-נוכחות מעניקה
לעבודות צביון הנגוע,מחד גיסא, בתרבות שבטית, ומאידך
גיסא, בעשייה נשית (רקמה, טוויה, חריזת מחרוזות
וכו'). אלא, שדחף הייפוי של בן נון נושא עמו מרבצים
ארכיטיפיים, מיתיים לרגעים,המעצימים את מבעה
האותנטי.
תודות ל:
דר' גדעון עפרת ועמי שטייניץ
