|
להמיר שיר עצב
במילות קסם
ואשורר לאור.
|
נאחז בבראשית
כי נבראתי בצלמו
ואת -
מצלעותיי.
|
עת בשלתי כפרי
ומלאו גביעי כיסופים,
ציפור נפשי זועקת
עד כל מחוז בי נכבש
|
כך יעדו השמים
הביאו אותך לחיי
לגעת בי בלהט
ולהשאיר צריבה.
|
ביקשתי מאלוהיך ואלוהי
לשמור אותי שפויה-
להמית רגשותי.
בשברוני
|
חופן געגוע
בדמיוני הפרוע
צונחת לזרועותיך
רוחשת חיים.
|
ובעלטת הליל
נותרה הבדידות -
חובקת.
|
משיל עורו ומתחדש
ממתיק שיר בחרוז
לקראת הכיבוש הבא.
|
מי לך נתן הרשות
להיות דייר של קבע
בחדרי ליבי -
בנשמתי.
|
הפשיט הסתיו אהבתך
פרשת כנפיים -
לעוף.
אוהב, עד כלות.
|
להמיר שיר עצב
במילות קסם
ואשורר לאור.
|
לו יכולתי -
לאדות אותך ממחשבתי
ולא היית עוד חיץ
ביני ובין העולם
ויבוא גואל תחתיך.
|
בעוד חייך כפזמון צוהל
ועיניך צלולות כברקת
זוהר מעליך, והילה אופפת.
|
הענף גווע -
לשווא לגם ולא רווה
נאחז באדמה בקועה
בכוחות אחרונים.
|
ספינת חייה -
נטרפה כדוגית.
במערבולת -
שקעה למצולות.
|
נשאבת אליה פנימה
מכושפת, מוקסמת
מתערסלת בניחוח חדש
סוחף, עוטף ומבטיח.
|
ליטפה בגעגוע ימי שחרות,
בהם דרדר נבט פריחה
והבטחות נסקו-
זקופות כאמירים
|
ואני רק רציתי -
לסדוק בנשמתך
פתחים.
|
|
|
"פרה ורבה?"
ואם אני מעדיף
תרנגולות?
חזל |
|
