|
"רבקי ממש מתאימה לבן של הבורנשטיינים", אני מחליטה כשאני רואה
את הבת של שפרה רוזנטל. שפרה רוזנטל היא המורה המקבילה שלי
בכיתה א' בבית ספר "מורשת רבי",
|
מבעד לנדודי השינה של התינוקת,
איני מרחיקה נדוד
לא אל העבר ולא אל העתיד.
אני רואה תינוקת בוכה
בחשיכה.
|
כל חיי- מסע
של טיפוס הרים.
משהגעתי לפסגה
ועמדת התצפית השתפרה,
|
בוקר
אשוב עם הרוח
להרעיד קמה ירקרקת:
"עורו שיבוליי,
הבשילו זרעונים".
|
הוא אמר: מה יפה שיערך,
כברק יפלח עיניים.
לו ניתן, לך הייתי כורך
עטרת זהב פרוויים.
|
הלכנו בשדות התלתן
זורים לשמש מוץ של יום אתמול.
שיכורים הבטנו בשמש
גומעים במבט עינינו
את האור זרוע
לצדיק
|
קליפתי נצלתה מחמת השמש
עד כי נקל לנשלה מאחיזתה
בגלד הבשרני
|
המשפט האולטימטיבי: הודעות נמסרו למשפחות -
הוא שמחזיק את ראשי בימים אלה מעל הביצה הטובענית
|
כמה מתחנות חיי
עוברות בעיר חיפה
|
כחרמש אחר קציר
נתליתי על מסמר
במחסן הכלים
ממתינה לגשם הדמעות
|
היום נסק לבי למרומים
כפרפר בשכרון מחושים,
ואותי הותיר מאחור
בעליית גג מעופשת,
מתבוססת בחדרון מצחין
|
כשהייתי טרייה על המדף,
מדיפה ניחוח חם
של בצק אפוי,
גרמתי לא מעט
כאבי בטן.
|
בשדות זרים רעיתי
קיטרתי בבמה
משחתיה בשמן לי
לאלהים
|
בעוד שמכונת הכביסה שלי
נעה על צירה
מלבינה כשלג בגדיי,
סבה אני על צרותיי
|
כה חשקתי כרבלתה
בסתרי המדרגה
אך עולה של השלשלת
בי היתכה תלישתה קטנה.
|
מסב את גופך אל הקיר
בחוץ ייללת עלטה.
אקום ואותך לא אעיר
הו, כמה חמה המיטה.
|
מלאכים עולים ויורדים
אצלי בסלון
על סולמות וחבלים
משתלשלים מטה אל הספה
ומשירים עליה נוצותיהם.
|
עלטה מטפסת על קיר חלוני
זנבה זקור, מלתעותיה פעורות.
"פתחי לי תמתי"
|
סבא קולף לו תפוח
(שיניו של סבא אינן עומדות לו
בלעיסת קליפת התפוח).
סבתא יושבת על ידו
שותה כוס תה עם ציקר
|
עורכת את
עיתון הבוקר
של חיי
על מפה לבנה
|
מעשה שקרה באמת
בארץ סיאם הרחוקה,
נספר פה וגם נפרט,
ודרכנו עודה ארוכה
|
מהמקום הנמוך ביותר בעולם
קראתיך.
וההרים הרובצים בי
|
בחדר השינה שלי
תלויה תמונת ילדותי.
ילדה כבת עשר מחייכת אליי
חיוך מקיר אל קיר,
|
אחזתי את הבקבוק בידי. פניי אל הים הפתוח. ולא ידעתי את נפשי.
בקבוק יין קטן מרוקן מתכולתו, פקוק היטב בפקק שעם.
|
תינוק בא לעולם,
וידו מאגרפת,
נושאת בחבה מנגנון התגוננות
מולד
|
לכל אדם יש קרן אור
המגעת עד שמים
בנשמתו חג זיק טהור
הכוסף לבעור בשנים
|
היה הייתה משוררת
אהודה ואפילו מוכרת
שאת לב כולם שבתה
רק לא את ליבה שלה
|
והיה באחרית הימים
אכבול ספינתי בשיש
ואצלול במימי אגמים
בטרם יבוא בם השית
|
ציפור הייתה לי
בכלוב של זהב
ציפור שיריי
הקסומים
|
אני מתכננת כל רגע ורגע מרגעי עזיבתי.
ראשית, אשקע לי במיטה ימים שלמים ואישן
|
שני נרות, לא יותר, שני נרות
הפרידו בין חשך לאור.
זעקות שהרעידו קירות,
נמוגו עת שחר נעור.
|
פרומו לסיפור טובה השדכנית
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
i'm in !
נכנסתי למעגל
הרחב של כותבי
הבמה!
מישהי שקיבלה זה
עתה עמוד בבמה,
אחרי שנים של
כתיבת סלוגנים
(שלא התפרסמו,
אהם אהם!) |
|
