השתוללת אירוטית היא עניין נחמד אבל אני מעדיפה
ללכת בצעדים הרבה יותר קטנים עד להתמסרות
את הביטוי הסופי של התאווה יש להרוויח לאט
לכן רק מנות קטנות ואקראיות יחסית של מגע,
יתוו בפני את הדרך הרציפה אל פסגת העונג

אני ארוטית בהוויה, אבל גם אישה כותבת,
וילדה של עיניים הערבוב של כל אלו
מכתיבים לי קצב אחר, הרבה יותר איטי
במונחי תאווה עדינים מאוד, כמו שארוטיקה טובה
צריכה להיות במציאות. כמו שהפורפליי  
הוא תמיד החלק הכי נפלא של הסקס
כמו לחכות לארוחה, והריר בפה
ממתין בתאווה לנגיסה
אתם יודעים

לכן תנו  לי לגנוב לרגע את המקצב של ההתרחשויות

(כל התנגחות פנימית בדפי התגובות ליצירות תמחק
לאלתר
אם לשני יוצרים יש מה לשפוך זה על זה עשו את זה
במיילים אישיים - כאן זה הספייס שלי!)

אסור לי אירוטיקה אתה מביט אלי, מחייך חיוך זעיר שואל אותי איך אני מגיעה הביתה, אני מביטה בך, קרוב מהרגיל ואומרת שאני לא ממש יודעת, אתה מחייך אני מרגישה את הבל חיוכך על שפתי הרכות, כמו ססמוגרף תשוקה

תנועות קצובות זה מה שנותר בדידות ובתוך כל זה כשאני מנסה לבדוק מה נשאר בי כשאני בסוף הצער אני מרגישה שכל מה שנותר בי הוא תנועות אוטומטיות של אגן הירכיים תנועות קצובות וברורות של פנים וחוץ מהולות בשאיפה הסופית לכאב ולשקר העונג