|
 התפרצות - שלהבת - יציאה - געש - ירח - אישה
אדם, אדם לבד, האם יוכל לפרוץ את חייו, האם יוכל לקרוע את המסך
הזה שמפריד אותו מ.. מעצמו.
קריעה - להט - הרים - פראי - שברים - ידיים - אדם |
 165245187
היא נולדה ב-1988 בניו יורק ועלתה לארץ בגלל דחף
ציוני בלתי מוסבר מצד הוריה, ובכן בגלל שדי קשה
לכתוב על עצמה בגוף שלישי היא תפסיק זאת ברגע זה..
היי, אני מיקה, או איזדורה או איך שתרצו, יש לי
חתול, עיניים כחולות וצחוק מדביק, יש לי אחים שאף
פעם לא נולדו וגרמו לי הרבה כאב, שנה שעברה גיליתי
שהים הרבה יותר יפה בחורף מאשר בקיץ ושבתולת ים היא
לא עוד מונח שוביניסטי או שם של סם, שאבא שלי הוא לא
סתם עוד אלכוהוליסט אלא דווקא אדם נחמד, שחתולים
שחורים חמודים במיוחד, אולי בגלל שיורקים עליהם די
הרבה, אולי כדי שאני אתחיל לירוק על אנשים...
לפעמים נדמה לי שהכל יהיה בסדר, שהכל באמת יסתדר
שהשמיים לא באמת בוכים ושלא קיים המוות ואין מלאכים
שיבואו לומר לי בשורות רעות
שסוף סוף יראו אותי
בין כל הגשם הזה
והדמעות
יש לי הרגשה שהגיע הזמן להרגיש בסדר, שהכל באמת
יסתדר איתי
להניח את "דור הפרוזק" סוף סוף הצידה ולראות שהשמיים
באמת כחולים כל כך שזה מדהים.
והסורגים שלי נשברים אחד אחד, נמסים תחתיי, ואין לי
עוד גלים אפורים שיציפו את חיי ומותר לי לחיות כמו
עצמי ומותר לי לצחוק עד מחנק ולהיות אני, לעזאזל,
הגיע הזמן.
פיות & חיוך & אהבה & אישיות & ידיים & גורל & שירה
& חמוצים & כחול (עיניים) & ניו יורק & אנגליה & אמת
& ים & אפור & חורף & חם & שמיים & כוכבים & עננים &
דמעות & קשה & שלום & תקופה & עידן & עשור & מתוק &
לב & שתיקה & פעימות & נשימות & חמצן & צלילות & מים
& צחוק & אני & עצמי & אתה & עצמך & ביחד...
" פאק, שוב יצאתי גאון"
וודי אלן
איזדורה / יהונתן גפן
היא היתה הבת של הרוח
רקדה יחפה
ריקוד אחר ופרוע
כמו מים כמו סופה
מתוך צעיפים שקופים
היא שומעת קול המון פראי
היא לא רוקדת היא עפה
מה היא חושבת שהיא
היא צחקה כמו אשה משוגעת
ליבה רקד בה כתוף
כשרקדה את עצמה לדעת
כשרקדה את עצמה עד הסוף
בסוף המחול שכחה הכל
כל כך שתויה היא היתה
היא סימנה בגופה את הדרך לחופש
אבל נשמתה בכתה
מתוך מסך צעיפיה
שוב היא שומעת קול
היא לא רוקדת היא עפה
תראו שבסוף היא תיפול
וכל העולם הביט בה לרגע
וגם משהו בו התחיל לרקוד
באירופה בלילה צונן
אלף תשע מאות...
ואז הוא, והבדידות יחגגו להם
על כוס יין וקצת עצב
לא משהו רציני
|
אז היית מלטף את זרועה, בלי שליטה עצמית, מצפה למבט כועס ופגוע
של נערה צודקת, והיא, היא מרימה אלייך את מבטה אך הוא נשאר רך
ותמים, אתה מתחיל להתלהב מהקטע, אתה שואל אותה אם בא לה להבריז
מהבית ספר, והיא הייתה מהנהנת בצייתנות רצינית.
|
בקשר לזיון, היא מוסיפה, אז אתה יכול שוכחת, אף פעם לא, גם אם
אתה אדם אחרון בעולם אני לא להזדיין אתך.
|
ואז היא תלד את בתה. ואמה תגיע לבית החולים עטופה בעדיה
ובגאוותה ואביה הנישא בקרירות מעל אלוהים
|
גם אם תחפש בכל מקומות המסתור, לא תמצא את המחבוא שלה, היא
נמצאת הרחק אך כל כך קרוב, לא תוכל לכבוש ארץ פיות אם לא תדע
היכן היא, לא תוכל לתפוס פרפר שמתחזה לזאב
|
התינוק שלי עכשיו, דממה
התינוק שלי שחור לבן
התינוק שלי כבר זקן
בסרט צ'רלי צ'פלין ישן
|
נסתרות הדרכים המובילות אלייך
אינני אביר על סוסו השחור
ואילו ראיתי עוד פעם עינייך
בהן חי הזוהר, גדול וטהור
|
פעם, היא זוכרת
היא התקשרה אליו באמצע הליל
תביט אל השמיים היא אומרת
מה את רוצה שאראה הוא שואל
|
אני אברח ממך
טרוריסט
אל שדות שלא קצרתי
יבולי דמעות
בשם האלוהים שלא קיים יותר
ובשם זקן פחדן שחי רק בתפילות
|
ובלילה
על שפת תהום
אני קוראת
אל אור היום
|
עשבים שוטים נתלשים
משאירים את הבלטות האפורות בצבע אחיד
ללא הירוק שיפריד ביניהן
|
למה את כל כך שחורה בין כל הלבנים
ולמה הדמעות שלך כל כך מלוכלכות
אף פעם לא היית דומה לכל האחרים
ליבך גם לא פועם כמו כל הלבבות
|
ואילו כמוך הייתי
הייתי יכולה להיבנות מחדש
את כל זוועות העולם ראיתי
וליבי עוד איננו חלש
|
הדמעות מרטיבות את הרצפה
מטביעות צלקות באבק האפור
יש לי נפש אחת עייפה
ולב אחד שחור
|
יכול להיות שאני זונת חצות.
יש חשד שאני מוכרת את גופי לאנשים
שיחדרו אליו עמוק ויכייסו את נשמתי.
|
אני רותחת מחום ביום שישי בוקר, יש לי שפעת וכל מיני דברים..
השעה חמש שלושים וחמש, זאת השעה שלי עם אלוהים..
|
..אין לך עיניים
ולא דמעה לשמור
אולי תמותי בינתיים
עד שאחזור..
|
אולי את לא מספיק נשית
את לא מספיק יפה
לא ראויה לו
לאדם אוהב
|
מלח בודד על אוניית מפרש לבד
מכורבל לו כמו עובר שרק נולד
ועוד שנה עוברת
ועוד רגע אחד
|
אני תקועה
בינו לבין הלב שלו
מחוצה
בין דמיון למציאות
אני שבורה
כי אף פעם לא אהיה שלו
|
האש וכויותיה
מטביעים בעינייך כאב
בלבך האבוד
שאוהב ואוהב ואוהב
|
ואני בשלי נזהרת
וצחוק משתחרר מאי שם
כמו פקק מבקבוק של יין
כמו דולפין שבוכה לו בים
|
בוא נשחק שחמט
בסמטה צדדית בתל אביב חשוכה
על ארגז ישן של תנובה
תהיה הפרש הלבן שלי ואני מלכה שחורה
|
שיר שהוא מונולוג שהוא מה שתרצו שהוא יהיה
זה משהו על קוים מקבילים באדם שנפגשים
רק בפנימה.
|
גם אתם בטח הייתם מביטים אל הגלים וחולמים שאיזה יצור ימי יבוא
ויסחוף אתכם חזרה אל תוך הים, לתוך ארמון גדול של בתולות
(ימיות) ולגדל סנפיר כחלחל, להסתובב עם ציצים באוויר ושיער
אדום (כמו של אריאל מבת הים הקטנה- 1891..מאז היא עשתה פסים)
|
העולם נראה כבית ישן ועזוב שקורי מציאות מקשטים את פינותיו
ושרצים כגון העוני החולי והדיכאון משתלטים
אט,אט והופכים לבני בית עד עולם.
|
אני בכלל ישן על הספה, היית מאמינה, אני, על הספה, האדם הכי
אנוכי, עצלן ומפונק שקיים עלי אדמות, כדברייך, ישן על הספה, רק
כדי לא לחוש את החום שעדיין שם, בחלק שלך של המיטה, למרות
שעזבת לפני שבוע בכלל, אני יודע שעדיין חם שם, איפה ששכבת.
|
גוזר לי קרעים בעור
ודמי על הרצפה שלך
ועל הוילונות
מלכלכת לך את החדר
בעצב שלי
|
אני רוצה לגור בעיר זרה
עם אנשים אפורים
אני אהיה אדומה
בימים גשומים.
|
עשויה מברזל עם כיס קטן לדברים הקטנים הסודיים
תכניס לתוכי דברים..תמלא אותי....בכל מיני בולשיט...קלישאות של
אהבה כמו החטיפים המלוחים הדיאטטיים...
|
אתה מכיר את כל סוגי הנעליים, כל הסוגים והריחות שלהם, כמו דוד
ג'קי עד שרצחו אותו עם נעל ספורט אחת, כזאת עם פסים כחולים.
|
ליד החלון ישב צעיר כבן עשרים ושתיים עם עיניים כחולות, שיער
ארוך וזקן חום רך שהיה אז ערן, הוא ישב וקרא עיתון אנגלי ושתה
קפה מריר. ג'ולי חזרה כעבור רגע עם הבעת הזעזוע האופיינית
לתיירים המשתמשים לראשונה בשירותים במסעדות בהודו.
|
הנה, קחי
עדיף שתשברי את הראש שלך בזה
זה, זה יותר חזק
נכון שזה יותר חזק?
|
היא כוסית אחושרמוטה זאתי, הוא אומר לך בהתרגשות, אבל מה, היא
טיבונית, אז מה אם היא טבעונית, אתה שואל אותו, מה אז מה, יא
דבה, ונגיד שאני רוצה ללכת איתה לשווארמה של אבא'שלי, אני לא
יכול, למה הזונה טיבונית, לא אוכלות כלום, אלה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בתגובה לסלוגן
הקודם...
יש משהו בדבריך. |
|
