|
אל תדרוש מה שאתה לא מסוגל לבקש מעצמך.
אל תחייה באי שלמות.
לאמר את מילותייך זהו אינו חטא, אלא האומץ להיות מי
שאתה ולהתמודד בדרכייך כשאתה שלם עם עצמך ואתה -
עצמך.
מיכל-תותי, ילידת ספטמבר 1983 החלה לכתוב בהיותה בת
8. אחת מהאהבות הגדולות בחייה היא שירה פעם היא
קיוותה שיום יבוא ותשמעו עליה, היום היא שלמה עם
עצמה ועם מקום השירה בחייה.
גם אם נדמה שצחקת, הרי שהבדיחה נגמרה.
אם היה נדמה שהצלחת - הרי שהתחתית היוותה בשבילך ההפתעה
|
אני רוצה ללכת, לגעת במקומות אחרים.
לראות את הרקיע מאושר - בגללי ולדעת,
זה אני.
|
תשאיר גם לי - פינה בשבילי, קח אותי לטיול רגעי, שייט לילי או
רגע מהותי.
|
והאופק הזה הוא אדום, כחול וגם אפור וירוק.
הוא צבעוני, הוא מעורב.
כנראה,סיבבו של כדור צביעותו של אדם.
|
שממה אצילית וציוץ ציפורים
|
ועכשיו, העולם כבר התערפל השתנה לו בבדיון דברים על דבר זה או
אחר.
האם גם אתה שכחת מי אתה? היכן נעלמת בזרמי החשיכה...
|
בונה לי מסיכה - ומתבלבלת
מחייכת מבחוץ - בפנים נשברת,
רוצה לפרוץ חומה - ומרגישה נופלת.
|
במבט אישי גרדום פנימי,
מחפש לנפץ רגש קצת אישי.
|
ובמעגלים קטנים אני טווה את נקודות האור שלי.
מחפשת עוד טעם אבוד שנעלם
|
לבלבתי באש, בשדה הקוצים
דרכתי את הרגע בטעינה חתרנית
ופסעתי במשא אל ההוא שלא הרגיש
|
אופל נע בסערת שחקים,
מתבלבלת וטובעת בפנים,
תובעת אל תוך הפרטים הקטנים.
מי אמר שאסור ומותר, ממילא העולם כה אכזר?
|
רציתי לזרוק את המילים ולהקדיש אותם - לך.
|
את יכולה לכעוס על העולם, כי מותר.
את יכולה להביע את הלב כמו נהר,
כזרימת מפלים שחודרת כעוצמת הטבע.
|
כבר הרבה זמן שלא ידעתי.
היום שכחתי את עצמי וחזרתי לנקודת התחלה מוכרת.
כבר הרבה שלא היה כבד כל כך עליי והדמעה נופלת וצונחת מעליי.
|
ואיך זה שכואב ונראה הרבה?
איך נוחתים על הרגליים ומחזיקים את הדמעות בעיניים?
לי זה כואב שאתה רק לך- ואני דמות בחלון מול מראה יחפה.
|
ואתה עובר לידי, מביט ומחבק.
מבטך עדין, עדין אך חודר. גורם לי לכאב בטן קל,
מן פרפר מרטיט שעד היום לא הרגשתי כלל.
|
אור לבן ווילון שנסגר,
שוב נפתח חלון חדש
|
"דמעה זולגת ומחפשת - אותי.
דמעה נופלת - ואני פתאום אובדת,
אובדת למקום שלא יפריעו לי.
אובדת לפינה שהיא שלי...
...לא אין לי זמן אחר לחלומות שלי,
כמו עכשיו -
כמו עכשיו,כמו הרגע הזה"
|
כשניגע בחלום צמרמורת ילעטו חושים במזמור נשגב.
כשניגע ברקיע כן נאהב, נאהב לחלום חלום מתלהט,
רוטט ומבעבע כהר געש לוהט.
|
הגשם דופק על שמשת החלון,
רוצה לקום ולזרום איתו,
לזרום איתו הלאה.
להגיע לנקודה של שלמות,
לאחר פורקן דמעות כבד.
|
אני רוצה לרקוד עד מחר ולחבק את אלוהים.
להושיט ידי לשמיים ולצעוק - היום הזה הוא היום שלי.
היום של האושר והגאווה האין סופית -
לחיות כמו בסרט ולהרגיש קצת מסתורית.
לכל אחד יש בחיים רגעים שהוא מאושר - זה אחד מהם!
|
את הרעש שוברות לו פעימות,
בשברים ערטילאיים פורטות את מיתרי הלב.
כתקתוק שעון נוזל הרגש כדם לעורקים,
כמצבור אדרנלין לחודשים ארוכים.
|
הלילה בועט לחשושי הוויה
יושבת לבד מתעלה ברגשה
|
זהו קבר בו התאדו הדמעות - בו לפעמים לכולם מותר לצרוח לבכות.
זה מן סוג של אושר ולא קורבן, זהו קבר דמעות קטן
- קבר העצבות שלי.
|
הלב שלי דימם את דמעותיו לאחר מפגע החיצים שפורר את נשמתו בפעם
הזאת
|
צמרמורת מכה בתדהמתה בוקר של תקווה להפליא
כדמעה התרה אחר הרגע המאושר האחרון שנעצר במפגיע
|
מנגינה מרטשת בעמקי נשמתי,
מבכה על רגע עצוב-שמח ככמהה לחרש תחושה מאפיל
|
נגזרת מסרט
פרפר מחבר
כמתנה
אומר את מילותיו האחרונות
וגונב נשמתי כמה נשימות
|
פרחים נובלים - וגם אני.
תהפוכות השמיים - גורמות גם לי.
לב פורח במעטה הימים מנסה לגרום לחיים להמשיך...
|
גופי נרעד מצמרמורות -
החותכות את הפסיעות שהותרת בקרבי,
מוחקות אותך מתוכי.
|
רק לפני שניה נגמרה הבטריה ופתאום
כבר יש לי סוללה חדשה, סוללה אחרת
עם כוחות על טבעיים שמרפאים כאבים פנימיים,
את הכאבים של הלב, הלב שלי.
|
קוטף עוד חלום? - פושע, מי נתן לך זכות. אתה לא קובע, אתה לא
יודע!!
אתה בנזונה פ-ו-ש-ע.
|
אל תשאיר לי כאבים מיותרים
גם הם יעלמו וישאירו (לך) קמטים.
תסתכל לי בעיניים ותביט לצדדים מחר אולי זה לא מחרתיים
אבל יש כאן הרבה רגעים שבורים.
|
הימים האפורים מונחים על החלון,
לייד דש המעיל המונח לרגליו.
שיכחת העצב התחלת המחר
ואני - טוב לי,
עוד לא מאוחר...
|
מנגינת השמיים קוראת כאן בשמי,
היא יוצאת, יושבת ומתערפלת
בתוכי.
|
"בייגלה, בייגלה" צועק איש הבייגלה שעובר ליידי מידי בוקר,
מבחינתי מקום המפגש שעובר ליידי איש הבייגלה עם עגלתו הינה מדד
הדיוק או האיחור לסירוגין לעבודה. לפני צועד באיטיות אדם ועוד
אדם המדווש באיטיות על אפניו, נראה שכולם שאננים הבוקר, כל כך
מתחשק לי למהר לסי
|
אני מסתכלת לפעמים על השמיים לחפש כוכבים,כוכבים לפעמים נראים
לי כמו נקודות מוצא באור שהם מקרינים.
|
"אווירת שחרור מזו הנמצאת על בר מעץ שאינו מתכתי, מסחרי או סוג
של תפאורת פלצנות מאולתרת עם משקאות (בין אן רגילים ובין אם
לאו) קורעי כיסים, זוהי אווירה בעלת איכות התנועה לשחרור הנפש.
אז שתינו חצי ועוד חצי ועוד אחד... הלו?? אנחנו נשים יש לנו
הרבה על מה לדבר.
|
"אל תשאיר לי כאבים מיותרים גם הם יעלמו ישאירו לך קמטים"
|
|
|
