|
מחשבה הפחידה אותי הבוקר בדרך
לצרכניה. יום אחד אולי אתעורר למקום אחר
בו עצים אינם פורחים בצהוב בעונה ואף אחד
לא שואל למה אני
לא קונה זר כלניות לשבת.
במוצאי שבת, 16.2.2013, מיכל נפטרה מסרטן לאחר
כמעט שנתיים של מאבק במחלה. לה ולבן זוגה ליאור
שלושה ילדים, בני שש, ארבע ושנתיים במותה.
רוב הסיפורים והשירים כאן נכתבו ופורסמו שנים רבות
לפני כן; מיעוטם נכתבו בזמן מחלתה של מיכל, ופורסמו
לאחר מותה.
אתם מוזמנים לכתוב - יש מי שיענה.
התחתונים שלה נשארו מוטלים, שלולית בד קטנה ובהירה על רצפת חדר
השינה. את החולצה שהורידה אספה וזרקה בטעות, מתוך הרגל, לסל
הכביסה הריק באמבטיה. בחולצה הזו, לפני שבע שנים, היא סיפרה לו
שהיא בהריון, והעיניים שלו נחו עליה כמו ידיים של גבר. מאוחר
יותר תתחרט ששכחה
|
כשהמים רותחים אתה שואל מבלי להסתובב איפה הקופסה התכולה של
השקט שבתוכה אני שומרת את מקלות הקינמון. חפש, לך בעקבות גרגרי
ההל וריחות המרווה אני חושבת אליך ומתפשטת בדרך למקלחת. כנראה
שמצאת בעצמך, כי אתה לא שואל שוב.
|
אישה התיישבה מולו, היה לה ניחוח קל של פריחת הדרים והוא נרכן
מעט לעברה. השמיים התכהו לאט מבעד לחלון.
|
הבת של השכנים נכנסת לבקש כוס סוכר ושתי ביצים. אמא שלה מכינה
עוגה ונתקעה בלי. אני פותחת את המקרר, מוציאה שלוש ביצים
ומניחה בקערית קטנה, כתומה. אף פעם אי אפשר לדעת, אולי באחת
מהן יהיה דם..
|
את הכימיה שלנו, שנטפה בי עדיין בעיקר בתזוזה כאילו
רק עכשיו יצאת השארתי אצל
|
מחסכים אתה מגיע למיטתי, מנדידות
|
אצבעות מפלסות עצמן לתוך הג'ינס שלך
צפוף קצת ואשה מביטה באנקה שלך ומניחה
שקית עם תפוחי-עץ על המדרכה
|
האפשריות המטורפת הזאת של הליכתך
ממני
|
מנשקת בך
זכרונות של אחרות
שננשפים מתוך שפתיים
פשוקות
באנחה
|
לספטמבר תמיד יש ריח של גדילה
|
לא ניחוח עורך טבע
בי בעלות, כי עם
|
השקט שלי נמרח כמו צבעי
פנדה דובים של יבשות רחוקות
|
ליטופים נרעדים בי לא
עוצרת לשלם בקופות
אתה עובר אחרי בחיוך מתנצל ופותח
ארנק
|
התנועה זורמת באיטיות עמוסה של בוקר. ברדיו מתנגן גלגלצ כברירת
מחדל ובחוץ סמיכות של תחילת שרב. היא מדליקה מזגן למרות השעה
המוקדמת, פתיחת חלון נראית חסרת תוחלת. בראש שלה מצייצות
מחשבות של יום ראשון בבוקר, מנקרות בה פירורים של סבלנות.
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
שחקו אותה חיים,
שחקו אותה...
הרי כולנו
יודעים מה אנחנו
באמת.. |
|
