|
 201053945 i'll be better doc
מיכל היא קופסא שקשה מאוד לפתוח.
מגושמת, עקשנית, קשה וחזקה.
הליטוף הנכון במקום הנכון יגלה את כל הפחד שיש בה.
בשורה התחתונה היא חיה את נוף ילדותה.
אהובי מה אומר
לא נשאר שום דבר
זה הסוף אתה יודע
נכנס לאוטו ונוסע
|
שואבת לתוכי את פרצי הגלים
ואיתם מתנפצת לתוך ים של כיסופים
ושוב אותם הסלעים, שעוצרים מבעדי לעוף
|
כמה זמן היא מנסה
הגיע הזמן, היא גילתה
אך מסרבת להבין
נשבעה שלעולם לו תאמין
|
יותר מפעם חשבתי
יותר מפעם אחת הבנתי
אני כבר לא עשויה מרסיסים
אני חלקים מלאים
|
כמו שהענן לא ניעשה שחור בלילה
הוא רק מקבל את החשיכה
גם אני אספוג את הגזירה
|
מיליון אנשים מיליון טעויות
מיליון אנשים
שאסור להם לבכות
|
עכשיו אני כאן
והגיטרה עוד נשענת על הקיר
|
יכול להיות, שיש שם מישהו
מישהו שומע, מישהו יודע
שזה לא רק בגללי
|
אתם הבטחתם, הכל עוד יסתדר
אנחנו שתקנו, לבל כל זה יתפורר
לבל יפלו חומות תקווה
ותעז להישכח הגאווה
|
בא לי לצעוק לך
בא לי לשיר לך
כל כך בא לי
אבל אני לא יודעת מה
|
אהבות רחוקות
שהיו, כולן נשכחו
איפה אתה עכשיו?
|
כמה זמן שלא נישקה אותך. נגעה בך.
אהבה אותך.
אז לפעמים אתה מניח לה ורד אדום ובודד. ומצרף נשיקה חתומה.
אולי יום אחד היא תדבר שוב.תשבו יחד, כמו פעם, על הספסל שבנית
לה בגינה.
|
מה אני עוד יכולה להגיד.
לפעמים נדמה לי שהשתמשתי כבר בכל המילים. ובחלקן עשיתי שימוש
חוזר.
אתה מתחרז עם הכל. כל דבר אפשרי.
|
מתחת לתאנה שראיתי צומחת
מבעד לחלון שנמצא שם כמראה לעולמי
נכתבת כמו המילים שמכריזות על שתיקתי
|
להכות במים
לשמוע צלילים
בוקעים מלמטה
מתוך פשטות חיים
|
ושואל ושואל מתפלל
שלא יבוא היום
ושואל מתפלל מתפלל
רק שלא יבוא, רק שלא
|
נושקת ברכות.
בשעה הזאת אהבתי.
בשקיעה הזאת חסרת לי.
|
חיי פרפרים לא רק כשהם עפים
|
אני מחפשת את המהות שבשורה, קוראת וכל גופי זז, מתפלל כולו
בטירוף השנייה. אבל בשנייה שאחריה, כבר אובדת המשמעות שוב.
ביום הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, אתה כבר לא זקוק
למחילה.
|
|
|
די!!!! חלאס!!!
כמה אפשר!!!!
הבנתי שאת
תלותית!!!!!
התל אביבי |
|
