|
ישבו השניים
מחובקי רגליים
עסוקים בחפירות ארכיאולוגיות
זה בפי זו
|
אל תקרא לי ילד!
אני כבר גדול- גומר בחינות בגרות
כבר מזמן אמרתי שבשבילי ללכת
לאוניברסיטה זו תהיה טעות.
|
פתחתי את השער, ובצעדים קטנים הלכתי,
אחרי רגעים מספר לחלקתך הגעתי;
האבן הגדולה רטובה כמו לחיי,
"אבא, גם אתה בוכה שם בקבר?"
פותחת בפליאה את שתי עיניי;
|
השער פתוח, השמים בוכים
המוני משפחות משתתקות,
הרמקול מהדהד אל מלא רחמים
|
ילד- תשאר בביתך,
אל תגדל ותלך לצבא!
|
ראשה סחרחר בשל כל הכחול
גופה נע בתנועה פתלתלה
עומדת מול הבד ובידה מכחול
מציירת באקסטזה תמונה
|
כשתבוא אלי בלילה, את עיני אפקח
כשתבוא אלי בלילה, את מנעול ליבי אפתח
כשתבוא אלי בלילה, את ידך אתפוס
כשאל חיי תחזור בן לילה, האם את תקוותי תרמוס?
|
כשהשארת אותי לבדי,
נקרע לי הלב;
כשהשארת אותי מאחור,
חשתי בעוצמת הכאב.
|
מביטה לשמיים, מתבוננת בכוכבים
חשה ברוח החמה העוברת על פני גופי
עומדת עירומה מכל בגד וכל פחד,
רוצה לשחות בין הגלים הגבוהים
|
הם רצים הם אצים
לא רואים את חסרי הבתים
|
|
|
רבים שואלים
אותי, מאיזה צד
של הבורג יש
להשחיל את תולעת
המשי?
ואני אומר, אם
הייתי יודע, אתם
חושבים שעוד
הייתי כאן?
אפרוח ורוד,
אבל רצוי שלא. |
|
